חוק זכויות הסטודנט (תיקון מס' 12), התשפ"ו–2026

התפיסה המקובלת בישראל היא שאין לראות בכל הפרדה מגדרית על רקע אורח חיים דתי-תרבותי במרחב הציבורי הפליה פסולה וכי בנסיבות מסוימות ניתן לאפשר אותה באופן מאוזן ומידתי. מטרת הצעת חוק זו להבהיר כי מוסד להשכלה גבוהה רשאי לקבוע מסלולי לימוד נפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, כמקובל במדינות רבות אחרות כדוגמת הממלכה המאוחדת של בריטניה, ארצות הברית של אמריקה ואוסטרליה. התיקון המוצע מסתמך על קיומן בפועל של אפשרויות רחבות ללימודים ללא הפרדה מגדרית בכל האוניברסיטאות וברובם המכריע של המוסדות להשכלה גבוהה. הצעת החוק מבוססת על ההכרה בחופש הדת והמצפון של סטודנטים וחברי הסגל האקדמי כזכות יסוד רחבת היקף, שאוזכרה, בין השאר, בבג"ץ 1514/01 גור אריה נ' הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו; בג"ץ 650/88 התנועה ליהדות מתקדמת בישראל נ' השר לענייני דתות; בג"ץ 96/5016 חורב ואח' נ' שר התחבורה ואח'. זכות זו נובעת מהזכות הבסיסית לאוטונומיה ומהשאיפה לטפח את יכולתו של כל מי שנברא בצלם לגבש את אישיותו באופן חופשי, לבטא את שאיפותיו ולבחור בדרכים להגשמתן, כנזכר, בין השאר בע"א 2781/93 דעקה נ' בית חולים "כרמל" חיפה ובע"א 5942/92 פלוני נ' אלמוני. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת אופיר סופר וקבוצת חברי הכנסת (פ/1816/24). הצעת החוק זהה לפ/1816/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי