חוק סיוע לבני משפחה של נעדרים, התשפ"ו–2026

נכון לשנת 2022, במדינת ישראל כ-580 אזרחים שהם בגדר נעדרים, ומדי שנה נוספים כ-20 נעדרים. מדובר באזרחים שהיו אמורים להגיע לביתם או לכל מסגרת אחרת שהם לנים בה ולא חזרו לאותו מקום אחרי פרק זמן סביר ומקום הימצאם אינו ידוע. חרב עליה עולמה של משפחה שאחד מבניה נעדר, והיא שרויה בחוסר ודאות קשה מנשוא המקשה מאוד על תפקודה היומיומי. בעוד משטרת ישראל פועלת לאיתור הנעדרים, המשפחה נאלצת להתמודד עם סוגיות הקשורות ברכושו של הנעדר ללא מערך תמיכה. במדינות שונות בעולם הקימו מערכי תמיכה רגשית, סוציאלית ומשפטית המקלים על המשפחה במציאות החדשה והקשה שהיא נקלעה אליה, בין היתר על ידי סיוע בטיפול בעיות נפשיות ובסוגיות משפטיות בנוגע לרכוש הנעדר ולזכויות בני המשפחה. נוכח האמור, ראוי שמדינת ישראל, החורתת על דגלה דאגה לכל אזרחיה, תדאג להסדיר את מעמדו של נעדר, לתת תמיכה וליווי מתאימים למשפחות הנעדרים וכן לתת מענה לסוגיות הרכוש של הנעדר. על כן מוצע להגדיר "נעדר" כמי שלא שב לביתו או למסגרת אחרת שהוא לן בה לפחות 60 ימים, שמקום הימצאו אינו ידוע, שלא ניתן ליצור עימו קשר, שכל המאמצים לעלות על עקבותיו לא צלחו, שהוא אינו נעדר כהגדרתו בחוק מימון הוצאות למשפחות שבויים ונעדרים, התשס"ח–2008, שאין ראיה לכך שהוא אינו בין החיים ושמשטרת ישראל הכריזה עליו כנעדר. עוד מוצע להסמיך את שר הרווחה והביטחון החברתי, בהתייעצות השר לביטחון לאומי, להורות על הקמת ועדה שתפקידה יהיה לתכלל את המענים שנותנים הגופים השונים בטיפול בבני משפחת הנעדר ובהסרת חסמים בטיפול כאמור. הצעות חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חברת הכנסת נעמה לזימי (פ/339/25).

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי