חוק זכויות מבצעים ומשדרים (תיקון מס' 10), התשפ"ו–2026

זכות המבצעים של האמן המבצע בביצועו הוכרה בישראל במסגרת חוק זכויות מבצעים ומשדרים, התשמ"ד–1984 (להלן – חוק זכויות מבצעים ומשדרים), כזכות עצמאית ונוספת במשפחת זכויות הקניין הרוחני, בדומה לזכותו של היוצר ביצירתו. בעוד שדיני זכויות היוצרים זכו לאחר דיונים רבים להסדרה מחודשת המותאמת להתפתחות הטכנולוגית הדיגיטלית במסגרת חוק זכות יוצרים, התשס"ח–2007 (להלן – חוק זכות יוצרים), דיני זכויות המבצעים, שכאמור עוגנו בחקיקה בשנת 1984, טרם עודכנו באופן דומה. עובדה זו יצרה חוסר אחידות בדינים השונים המסדירים את תחום הקניין הרוחני בישראל. על מנת ליצור סימטריה והרמוניה חקיקתית בתחום דיני הקניין הרוחני ולהימנע מפסיקות סותרות ומהצורך להשלים את החסר באמצעות פרשנות תכליתית של הוראות הדין, מוצע לעדכן את דיני זכויות המבצעים בדומה לעדכון שנעשה בדיני זכויות היוצרים, תוך ביצוע ההתאמות המתבקשות. הצורך בעדכון דיני זכויות המבצעים נובע גם מחיזוק מעמדו, חשיבותו ומרכזיותו של האמן המבצע בעידן הטכנולוגי המודרני, אשר אינו נופל ממעמדו של היוצר ופעמים רבות אף עולה עליו בהרבה. בעידן המודרני האמן המבצע הוא הגורם העיקרי להצלחתה המסחרית של היצירה המוגמרת והוא הסיבה המרכזית לכך שהציבור הרחב רוצה לראות או לשמוע את היצירה. האמן המבצע הוא הגורם המרכזי המניע ודוחף את כל התעשייה המסחרית של היצירות בתעשיית המוסיקה, הטלוויזיה והקולנוע והחקיקה המעגנת את זכויות המבצעים צריכה לשקף מציאות חדשה זו. הצעת החוק תעשה צדק עם האומנים המבצעים במדינת ישראל לעומת המצב של האומנים המבצעים בעולם שנהנים מהזכויות הללו. מוצע לשנות את הגדרות הארכאיות הקיימות בחוק, ולהתאימו למצב הטכנולוגי הקיים ולהתאימו למצב בחוק זכות יוצרים. תיקון זה יגשים בצורה מדויקת יותר את תכליתו של חוק זכויות מבצעים ומשדרים כפי שהוא אמור להיות לפי המצב הטכנולוגי בעולם, ויתקן עוול ארוך שנים כלפי האומנים המבצעים במדינת ישראל שמופלים במשך שנים רבות בגלל חקיקה שלא עודכנה עד היום. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון וקבוצת חברי הכנסת (פ/3756/24). הצעת החוק זהה ל פ/3756/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי