הצעת חוק הכרה בשפת הסימנים הישראלית, התשפ"ה-2025

שפת הסימנים היא שפה עשירה וייחודית המאפשרת לאדם חירש לתקשר ולבטא את עצמו בשפה הטבעית לו. שפה המשותפת ומשתפת כל אדם באשר הוא. שפת הסימנים הישראלית היא חלק מההיסטוריה של מדינת ישראל. בין שהם עולים ובין שהם ילידי הארץ, דוברי שפת הסימנים פיתחו את שפת הסימנים הישראלית בד בבד עם בניית הארץ וקיבוץ הגלויות בה. שפת הסימנים הישראלית מחברת בין כלל החירשים בישראל מכל הלאומים והמגזרים. מכיוון שחירשים נולדים או חיים במשפחות ובחברה שומעת, שפת הסימנים נחוצה להם כדי לממש את יכולותיהם המלאות. שפת הסימנים הישראלית יחד עם השפה העברית מהוות את המשלב שבאמצעותו האדם החירש יכול להשתלב בחברה הישראלית בכבוד, בשוויון ובחירות. מדינת ישראל מחויבת להכיר ולקדם את שפת הסימנים על פי הכרזת העצמאות שבה נכתב כי מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. מדינת ישראל גם התחייבה לשמר ולפתח את שפת הסימנים הישראלית כאשר חתמה ואשררה את אמנת האו"ם בדבר זכויותיהם של אנשים עם מוגבלויות, ומתוקף החלטת ממשלה 591 מיום י"ג בכסלו התשפ"א (29 בנובמבר 2020). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת אביחי אברהם בוארון (פ/5693/25). הצעת החוק זהה לפ/5693/25 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי