הצעת חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין) (תיקון - הגבלת משך זמן ההליך), התשפ"ג-2023

חוק שיפוט בתי דין רבניים (נישואין וגירושין), התשי"ג–1953 קובע כי נישואין וגירושין של יהודים נערכים בישראל לפי דין תורה ועניינים אלו מצויים בשיפוטו הייחודי של בית הדין הרבני. תקנות בתי הדין הרבניים בישראל, התשנ"ג קובעות בתקנות נט וקיג, הליך משפטי סדור לדיון בתביעות לגירושין הכולל, טענות, עדויות, הוכחות וסיכומים מול בית הדין. משך ההליך האמור אינו מוגבל בזמן ולעתים קרובות לאחר שאחד הצדדים פתח תביעת גירושין אין באפשרותו לנקוט צעדים מהותיים נוספים לקבלת פסק דין תוך פרק זמן מוגבל וסביר. בית הדין בדרך כלל נוקט בשיטה אדוורסרית, ונמנע ממתן פסק דין, ואף מהתקדמות בשלבי ההליך המתוארים בתקנות, אלא אם ישנה בקשה מפורשת של אחד הצדדים בעניין. מצב זה גוזל זמן ומשאבים רבים הן מהצדדים והן מבתי הדין הרבניים עצמם. חמור מכך, הימשכות ההליך פועלת לטובת סרבני הגט. אלה יכולים להמשיך במעשיהם בלי שניתן להפעיל נגדם סנקציות, שכן בית הדין מטיל את הסנקציות רק לאחר שניתן פסק דין לגירושין. מטרת הצעת חוק זו היא למנוע סרבנות גט ואת הסבל שהיא מסבה, לזרז את ההליך לקבלת פסק דין לגירושין ולמנוע את השתרכותו המיותרת של ההליך, שעולה כסף רב לצדדים ולמשלמי המיסים. בהצעה מוצע לחייב את בתי הדין הרבניים לקיים דיון במתן פסק דין לגירושין לא יאוחר מחצי שנה לאחר הגשת התביעה, גם אם אף אחד מהצדדים לא ביקש זאת. עם זאת, ההצעה אינה פוגעת בסמכותו של בית הדין לקבל החלטה שיפוטית לפי שיקול דעתו בנימוקים שיירשמו ולפסוק כראות עין גירושין בלשון כפייה, חובה, מצווה או המלצה. בנוסף, גם לצדדים קיים שיקול דעת ואם שניהם אינם מעוניינים בקבלת פסק דין לגירושין בתוך המועד שנקבע, הם יכולים לדחות אותו. כמו כן, מבססת ההצעה חובת דיווח בנושא נתוני מתן פסקי הדין ומשכי הזמן עד לקבלת הפסיקה בבתי הדין, על ידי מנהל בתי הדין הרבניים לוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת, בדומה לדיווח שנקבע בסעיף 4ב3. הצעת החוק נכתבה בסיוע ארגון "מבוי סתום" המסייע לנשים עגונות ומסורבות גט. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת ענבר בזק וקבוצת חברי הכנסת (פ/3160/24). הצעת החוק זהה לפ/3160/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי