הצעת חוק הגשמת הזהות היהודית במרחב הציבורי, התשפ"ה-2025

בארץ ישראל קם העם היהודי, בו עוצבה דמותו הרוחנית, הדתית והמדינית. בה חי עם ישראל חיי קוממיות ממלכתית. בה נכבש וממנה הוגלה בשל חטאיו לסבול אלפיים שנות גלות ורדיפה – פיסית, דתית ולאומית. אליה חזר עם תחילת הגאולה, לקיים את חובתו המוסרית ולממש את זכותו הטבעית וההיסטורית להיות עם ברשות עצמו במדינתו הריבונית. היסטורית, בגלות או בארץ ישראל, שלטונות שביקשו להצר את צעדיהם של היהודים ולערער את קיומו של עם ישראל החלו ברדיפה של ביטויים חיצוניים של הזהות היהודית. ההיסטוריה לימדה אותנו שהפרעה להנחת תפילין, התעטפות בטלית, קביעת מזוזה או לימוד תורה היא צעד ראשון במדרון חלקלק להחריד שבסופו דיכוי אלים ורצחני. מדינת ישראל של ימינו הוקמה כדי להבטיח את יכולתו של כל יהודי לחיות את חייו תוך ביטוי מלא של זהותו הדתית, הלאומית והתרבותית וכדי לממש את זכותנו כאומה לקיים את הברית שכרתנו עם בורא עולם בגלוי בכל מרחב ציבורי. הגנה על חופש הביטוי היהודי בישראל היא חובה מוסרית ולאומית, וחוק זה נועד לשמש חומת מגן וכיפת ברזל שיעצרו מהתהוות מגמות לשחזור עוולות העבר. במרוצת אלפיים שנות הגלות של עם ישראל מארצו, נצברו דוגמאות אינספור לכך שדיכוי היהודים על ידי שלטון רודני מתחיל תמיד במחיקת הסממנים החזותיים של יהדותם. הגבלת היכולת להניח תפילין, להתעטף בטלית, לקבוע מזוזה או ללמוד תורה בגלוי, היא תמיד סימן מוקדם לבואן של גזירות חמורות יותר, של דיכוי ממוסד ושל רדיפות המובילות לאלימות רצחנית. לאחר חורבן בית שני, ביקשה הקיסרות הרומית למחוק את זהותם הדתית והלאומית של היהודים כדי להבטיח את צייתנותם וכניעותם. תחת שלטונו של אדריאנוס, נאסרו קיום מצוות מרכזיות ביהדות, כולל שמירת שבת, ברית מילה, תלמוד תורה וכן לבישת תפילין, טלית והצבת מזוזות. צעדים אלו היו חלק ממדיניות כוללת שמטרתה הייתה לדכא כל ביטוי של זהות יהודית, ובמיוחד סממנים דתיים בולטים, כדי למחוק את הלאומיות היהודית. יהודים שהפרו את האיסור הוצאו להורג באכזריות שהובילה בסופו של דבר למרד בר כוכבא ולחורבן היישוב היהודי בארץ ישראל. בימי הביניים, פעלה הכנסייה הקתולית נמרצות לדיכוי הזהות היהודית. בצרפת, מפורסמת שריפת התלמוד בפריז בשנת 1242. אלפי כתבי קודש יהודיים הועלו באש בצו הכנסייה. בספרד, נרדפו היהודים על ידי האינקוויזיציה אם נחשדו בשמירת מצוות יהודיות. תפילין, טליתות ומזוזות הפכו ל"סימנים מסגירים" של יהודים בסתר, שהובילו לחשיפתם, עינויים ואף הוצאתם להורג. במקומות רבים באירופה נאסרה לבישת תפילין וטלית בציבור, כחלק ממגבלות שהוטלו על היהודים והניסיונות להמיר את דתם בכפייה. עדויות רבות מפרעות ת"ח ות"ט מספרות כי יהודים שנפלו בידי הפורעים הקוזאקים של חמלניצקי עונו, ולפני שהוצאו להורג נקרעו רצועות התפילין שלהם לעיניהם. גם במאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, במהלך גל הפוגרומים ברוסיה, נאסרה הצגת סממנים יהודיים, ותועדו התקפות על יהודים שהלכו בגלוי עם ציצית או תפילין. תהליכים אלו המשיכו במלוא עוזם עם עליית השלטון הנאצי. במחנות הריכוז ובגטאות, תפילין הפכו לסמל של עמידה יהודית חרף הרדיפה – וגם לכלי שבאמצעותו ניתן היה לזהות יהודים ולהענישם. הנאצים ראו בהשמדת סממני יהדות החיצוניים חלק מהתהליך הכולל של "הפתרון הסופי". מדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתנו, הוקמה, בין היתר, מתוך תחושת החובה של העם לשמר את המורשת שכה רבים מבנינו מסרו נפשם על קידושה ושימורה. ישראל קיימת בזכות נחישותם לשמר את הייחוד היהודי למרות הקשיים והאכזריות, במטרה לאזור כוח ולמנוע את דיכוי הזהות היהודית על ידי בעלי הכוח והשררה – יהיו אשר יהיו. אין למדינת ישראל זכות קיום אם היא אינה מאפשרת ליהודים למלא את חובותיהם כלפי בורא עולם ולחיות על פי אמונתם בגלוי וללא פחד. כפי שלימדנו העבר, סטייה מהחובה המוסרית של יהודים לבוראם, מערערת את עצם יסודותיה של המדינה היהודית. אם לא נשמור מכל משמר על הזהות היהודית וערכי החירות הדתית שלה, המדינה לא תוכל להתקיים. למרות זאת, בשנים האחרונות אנו עדים למקרים שבהם שלילת היכולת להניח תפילין או לקיים תפילה יהודית בפרהסיה הישראלית מתרחשת, בין אם באמצעות מגבלות בירוקרטיות ובין אם דרך לחצים ציבוריים. כאשר מתבצע ניסיון לדחוק סממני יהדות מהמרחב הציבורי, עלינו להבין כי זו "הקנרית במכרה הפחם" שלנו. היהדות הגנטית שלנו, איננה חיסון מפני נפילה, שוב, לדפוסים של כפיה אנטי-דתית ודיכוי הזהות היהודית מטעמי התייוונות. כנסת ישראל חייבת לעמוד בפרץ ולוודא שהמרחב הציבורי במדינת ישראל יישאר מקום שבו יכול כל יהודי יכול לבטא את אמונתו בגאווה ובציבור. כעם וכאומה יש לנו חובה מוסרית לעמוד בהבטחה "לעולם לא עוד" לילדינו ולוודא שישראל לעולם לא תהפוך שוב למקום שבו יהודים חוששים להיות יהודים במרחב הציבורי. אסור שהמדינה שהוקמה כאמצעי לשימור הזהות היהודית, תהפוך לכלי לדיכויה. חוק זה נועד להבטיח שהסממנים שבגינם ובאמצעותם נרדפו יהודים לאורך הדורות, לא יהפכו לשנויים במחלוקת במדינה היהודית.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי