הצעת חוק החובה למתן חינוך בלתי פורמאלי לילדים ולנוער, התשפ"ג-2023

בישראל קיים חוק לימוד חובה, התש"ט–1949, הקובע הוראות בדבר חינוך חובה חינם, אך למעשה, מעבר לחוק הרשויות המקומיות (מנהל יחידות הנוער ומועצת תלמידים ונוער) התשע"א–2011, שהקים את מנהלות יחידות הנוער ברשויות המקומיות שבהן מתגוררים יותר מ-1000 ילדים ובני נוער, אין חובה חוקית בישראל לספק חינוך בלתי פורמאלי לילדים ולנוער. תחת הכותרת "פעילויות ושירותים בתחום החינוך הבלתי פורמאלי" יש מגוון רחב מאוד של פעילויות, החל במסגרות טיפול בילדים, דרך מועדוני ילדים ונוער המאפשרים פעילות חופשית או מובנית, פעילויות ספורט, מוזיקה, דרמה, תיאטרון, טיולים וכדומה, וכלה במסגרות לימודיות לשעות אחר-הצהריים ומסגרות המיועדות לילדים ולבני-נוער בסיכון. יש הסכמה רחבה בדבר חשיבותם הרבה של שירותי החינוך הבלתי פורמאלי, הן בהקשר של ניצול שעות פנאי, התפתחות אישית ומניעת התנהגויות סיכון והן בהקשר של השוואת זמני העבודה של הורים לזמנים שבהם ילדיהם נמצאים במסגרות. עם זאת, המעורבות הממשלתית בתחום זה בישראל היא חלקית, מזדמנת ולא מתואמת. ברשויות מקומיות רבות, שממוקמות נמוך על הסולם הסוציו אקונומי, הגישה של הילדים ובני הנוער לחינוך הבלתי פורמאלי הינה פחותה וחלקית, וכך נוצר מצב של העצמת פערים ופגיעה בשוויון הזדמנויות חברתיות וחינוכיות. רק תקצוב דיפרנציאלי יכול וחייב לתקן את העוול החמור הזה שמתחיל מהילדות ומתמשך לאורך השנים. לפיכך, מוצע לעגן בחוק את חובת משרד החינוך והרשות המקומית לדאוג לקיומן של מסגרות החינוך הבלתי פורמאלי לילדים ונוער ולתקצבו בהתאם לצרכיהם. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מיכאל מרדכי ביטון (פ/2314/24). הצעת החוק זהה לפ/2314/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי