הצעת חוק השבות (תיקון - זכויות בני משפחה), התשפ"ג-2023

במתכונתו הנוכחית מאפשר חוק השבות, התש"י–1950, גם לנכד של יהודי לקבל מעמד וזכויות של עולה, אף אם הוא עצמו, ולעיתים אף אם הוריו, כבר אינם יהודים. מצב זה גורם לכך שהחוק מנוצל על ידי רבים שניתקו כל קשר עם העם היהודי ומסורתו, ובפועל מרוקן את החוק מכוונתו המקורית שהיא לפתוח את שערי המדינה ליהודי התפוצות. מטרת תיקון זה היא לצמצם את זכויות בני המשפחה הנכנסים בגדרי החוק, באופן כזה שהצאצאים הזכאים לכך יהיו רק ילדיו של יהודי ולא נכדיו, על מנת למנוע את אחד האבסורדים הגדולים בספר החוקים הישראלי – שהחוק היהודי המובהק ביותר נותן הכשר גורף לכניסת לא יהודים בשערי המדינה. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת שלמה קרעי וקבוצת חברי הכנסת (פ/693/24), על ידי חבר הכנסת שמחה רוטמן (פ/2257/24), על ידי חבר הכנסת שלמה קרעי (פ/3370/24) ועל שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת שמחה רוטמן (פ/377/25) ועל ידי חבר הכנסת שלמה קרעי (פ/1026/25). הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/771/24), על ידי חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת (פ/1515/24) ועל שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת יצחק פינדרוס וקבוצת חברי הכנסת (פ/1795/25). הצעת החוק זהה לפ/1795/25 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי