הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 162) (תקיפת חייל), התשפ"ו–2026

כשנחקק חוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין), איש לא העלה על דעתו שבמדינת ישראל חיילי צבא הגנה לישראל יותקפו בידי אזרחי ותושבי ישראל. האתוס של העם היהודי והכבוד שרכשו אזרחי ישראל כלפי החיילות והחיילים שמגנים עליהם בגופם מפני אויבי המדינה, הותירו את המושג "תקיפת חייל" כמושג שלא נתפס כאפשרי. משום כך, בחוק העונשין ההגדרה "חייל" נכללה תחת ההגדרה "עובד ציבור". בשל כך, גם כאשר המחוקק החריג את עבירות "תקיפת שוטר", "תקיפת קטין או חסר ישע" ו"תקיפת זקן" מעבירת התקיפה הכללית, בחר שלא לייחד עבירה לתקיפה של חייל. בתקופה האחרונה, התופעה של תקיפת חיילי צבא ההגנה לישראל הפכה לנפוצה יותר ויותר. בקרב אזרחי ישראל יש זרמים קיצוניים שאינם מוכנים לקבל את הימצאותם של חיילים בקרבתם או בסביבת מגוריהם. גם אם החיילים לא נמצאים במקום מתוקף תפקידם אלא רק עוברים בו כדי לשוב לביתם, אותם קיצוניים תוקפים אותם, ומפגינים כלפיהם אלימות קשה. על כן, מוצע לייחד עבירה של "תקיפת חייל" משאר עבירות התקיפה. הבחנה זו נועדה לשמר ערך עליון במדינת ישראל – הקובע כי צבא ההגנה לישראל הוא צבא העם. יש לחבק את החיילים אשר עושים לילות כימים במשימותיהם להגן על המדינה, ויש להוקיע את אלו המנסים לפגוע בהם. עוד מוצע, להבחין בין "תקיפת חייל" ובין "תקיפת חייל בנסיבות מחמירות", כשם שחוק העונשין מבחין בין מקרים של תקיפת שוטר.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי