הצעת חוק סדר הדין הפלילי (תיקון - הגבלת משך זמן החקירה המשטרתית וטיפול התביעה בתיק החקירה עד להגשת כתב אישום), התשפ"ה-2024

ההמתנה של אדם לתום החקירה המשטרתית מותירה אותו באי ודאות לגבי עתידו, ולכך השלכות משמעותיות על חייו. יתר על כן, לעתים יש בכוחה של החקירה לפגוע בכבודו ובשמו הטוב של החשוד, במעמדו החברתי, במקור פרנסתו, באינטרסים חשובים אחרים שלו ובתפקודו של גוף שבו הוא ממלא תפקיד. על כן, מן הראוי לצמצם את משך החקירה כדי להפחית עד כמה שניתן את הפגיעה במי שמתנהלת נגדו חקירה. הצעת החוק מביאה לידי ביטוי את החשיבות שרואה המחוקק בצמצום משך החקירה, תוך שהיא יוצרת איזון בין זכויות חשודים ונחקרים לבין אינטרס הציבור במיצוי הליכי החקירה עד תום ואכיפת החוק. הצעת החוק אינה נוגעת לפעולות המשטרה לשם איסוף מידע מודיעיני, שכן הידיעה בדבר ביצוע העבירה המוזכרת בסעיף 59 כמועד פתיחת החקירה מתגבשת רק בסוף תהליך איסוף המידע. מועד תחילת החקירה, שבו עוסק החוק המוצע, הוא המועד שבו התגבש חשד לביצוע עבירה על ידי אדם או תאגיד. סעיף 59(ב)(1) המוצע – אם ניתן לעשות כן, חובתם של גורמי החקירה לצמצם את משך החקירה למינימום – אף פחות מאשר משכי הזמן הקבועים בסעיף קטן (ב)(2). סעיף 59(ב)(2) המוצע – סעיף זה קובע משכי זמן שונים המותרים לחקר חשדות שונים. הסעיף מבחין בין עבירות לפי סוגן ולפי חומרתן, מתוך הכרה במורכבות השונה של החקירה של עבירות מסוגים שונים, ובכך שהאינטרס הציבורי באכיפת החוק בעבירות חמורות מצדיק הארכת משך החקירה על אף הפגיעה הנגרמת כתוצאה מחקירה ממושכת יותר. משכי הזמן הקבועים בסעיף הם משכי זמן מרביים והציפייה היא לכך שחקירות של עניינים פשוטים יארכו תקופות קצרות בהרבה מאלו הקבועות בסעיף. בעבירות שהעונש בגינן הוא יותר מ-10 שנות מאסר, האינטרס הציבורי במיצוי הליכי החקירה ובגילוי האמת גובר על אינטרס החשוד בקציבת משך זמן החקירה, על כן בעבירות אלו מן הראוי שלא יוגבל משך זמן החקירה. סעיף 59(ב)(3) המוצע – סעיף זה נובע מבוסס על ההכרה בכך שייתכנו מקרים יוצאי דופן, שבהם תידרש חקירה ארוכה יותר מן המקובל. בפסקה (4) קבועים במפורש שני סוגי מקרים יוצאי דופן שמצריכים חקירה ארוכה מן המקובל. סעיף 59(ב)(5) המוצע – סעיף זה קובע כלל פסילה יחסי של ראיות שהושגו בחקירה שנערכה בניגוד להוראות הסעיף, בדומה לכלל הקבוע בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א–1981. סעיף 59(ג) המוצע – סעיף 59 לחוק, בנוסחו הקיים, קובע: "נודע למשטרה על ביצוע עבירה, אם על פי תלונה ואם בכל דרך אחרת, תפתח בחקירה...". הסעיף אינו קובע מועד לפתיחתה של אותה חקירה ואינו מגדיר מהו המועד בו תיחשב החקירה כחקירה שכבר נפתחה. כמו כן, בפועל התפתח נוהג, לפיו במקרים רבים מתחילה המשטרה את טיפולה במידע שהגיע אליה בדרך שנקראת "בדיקה" ולא "חקירה". לפיכך, יש צורך להגדיר, כדי שהתיקון המוצע לחוק יוכל להיות ישים, מהו המועד שממנו ואילך תיקרא החקירה "חקירה שנפתחה". סעיף 61 המוצע – מאותם רציונלים של הצורך בהגבלת זמן החקירה המשטרתית יש גם לתחום בזמן את השלמת החקירה אם התבקשה על ידי התובע, שאם לא כן תרוקן תכלית החוק המוצע מתוכנה. בסעיף קבוע מנגנון הארכה המקנה את הסמכות לפרקליט המחוז. סעיף 62(ד) המוצע – מאותם רציונלים של הצורך בהגבלת זמן החקירה המשטרתית יש לתחום גם את משך זמן הטיפול בתיק על ידי התובע, ולקבוע את משך הזמן שבמסגרתו עליו להגיש כתב אישום אם החליט שיש מקום להגישו. סעיף החוק מבחין בין סוגי תובעים שונים על בסיס ההנחה שתיקים המטופלים על ידי הפרקליטות מורכבים יותר מהתיקים המטופלים על ידי התביעה המשטרתית, ולכן זמן הטיפול הדרוש בהם ממושך יותר. בתיקון המוצע צורפה תוספת תשיעית לחוק. העבירות המנויות בתוספת הן עבירות שמשך זמן הטיפול בהן ארוך יותר. מדובר בעיקר בעבירות חמורות או בין-לאומיות שמטבען מסתעפות לנאשמים ואישומים מרובים. סעיף 62(ה) המוצע – סעיף זה קובע כי בית המשפט לא יהיה מוסמך לדון בכתב אישום שהוגש באיחור על ידי התביעה. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת אוהד טל (פ/3662/25). הצעת החוק זהה לפ/3662/25 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי