הצעת חוק להגנה על אנשי ציבור ישראלים מפני פעילות של בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג כנגד מדינת ישראל, התשפ"ד-2024

בשנת 2002 נכנסה לתוקפה חוקת רומא של בית הדין הפלילי הבין-לאומי מיום 17 ביולי 1998, מכוחה פועל בית הדין הפלילי הבין-לאומי בהאג ("חוקת רומא" ו"בית הדין", לפי העניין). את חוקת רומא אשררו למעלה מ-120 מדינות. מדינת ישראל, אשר קמה מעפר השואה – הפשע כנגד האנושות החמור בהיסטוריה – והנאלצת מיום הקמתה להתמודד כנגד מי שמבצע כנגד אזרחיה פשעי מלחמה ופשעים כנגד האנושות, ראתה חשיבות רבה בקיומו של בית דין פלילי בין-לאומי קבוע אשר בפניו יובאו לדין מי שנאשמים בחמורים שבפשעי המלחמה והפשעים כנגד האנושות. עם זאת, בשל חשש כבד, לפיו בית הדין ישמש ככלי ניגוח פוליטי כנגד מדינת ישראל, החליטה הממשלה שלא להצטרף לחוקת רומא (ראו החלטה מספר 2128 של הממשלה מיום 30.06.2002). חששה של ממשלת ישראל קורם עתה עור וגידים: בימים אלה מתנהל בבית הדין הפלילי הבין-לאומי הליך במסגרתו עולה חשש כי חיילי צה"ל, נבחרי מדינה, עובדי ציבור, אזרחי ישראל וייתכן כי אישים נוספים יהיו חשופים למעצר במדינות רבות, לחקירה והעמדה לדין בפני בית הדין בשל פעילותם בשירות מדינת ישראל, בשליחותה או לטובתה. לאחרונה, אף הודיע התובע של בית הדין הפלילי כי בכוונתו לפעול להוצאת צווי מעצר כנגד ראש הממשלה ושר הבטחון בשל טענות לביצוע פשעי מלחמה. הודעה זו ניתנה בשעה שישראל נלחמת על חייה כנגד תנועת החמאס שחרתה על דגלה רצח-עם, שעוסקת ביישום חזונה להשמדת ישראל עשרות שנים והצליחה לממש את חלקו בטבח האכזרי של ה-7.10 בו אנשיה שרפו, אנסו, כרתו ראשים רצחו וחטפו באכזריות אנשים נשים קשישים וטף. במסגרת מלחמה זו, ראשי המדינה והצבא פועלים לחיסולו של ארגון טרור, תוך החמרה הרבה מעבר לנדרש בדין ובנוהג הבינ"ל בכל הנוגע לדיני מלחמה ועניינים הומניטריים. למרות זאת, הודעת התובע הגדירה באותה מסגרת משפטית את ראשי המדינה עם ראשי הארגון הניאו-נאצי חמאס. הגדרה זו מלמדת על אמות המידה האנטי-מוסריות של בית הדין ועל הניצול הציני והמרושע של המסווה המשפטי-מוסרי, כדי ליצור סימטריה בין הצד הטוב לצד הרע, בין הצדק לעוול כדי להמשיך את המסורת האנטישמית של פגיעה בישראל ובעם היהודי, בשל שנאה עמוקה, אינטרס כלכלי מדיני או שניהם יחד. בנוסף לכך, מדינת ישראל הינה מדינת חוק בעלת מערכת משפט עצמאית ומסורת איתנה של ביקורת שיפוטית על פעילותה. אין אח ורע בעולם להיקף הביקורת השיפוטית שמפעיל בית המשפט העליון, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על פעולות הנוגעות ללחימה ומערכת אכיפת הדין עושה תפקידה ללא משוא פנים. אם עולה חשש לביצוע עבירות, לרבות במהלך לחימה, נערכות בעניין הבדיקות והחקירות הנדרשות וככל שנמצא כי בוצעו עבירות כלשהן, הועמדו מבצעיהן לדין. מדינת ישראל אינה מקבלת את סמכותו של בית הדין הפלילי הבין-לאומי לחקור את אנשיה. יתירה מכך, קיים חשש ממשי, לפיו זכויותיהם החוקתיות של אלה שפעלו בשירות מדינת ישראל, ובראשן הזכות להליך הוגן, ייפגעו במסגרת הליכים שכאלה. בנוסף, הליכים בפני בית הדין חסרים את האיזונים הנדרשים להגנת בטחונה של מדינת ישראל הנדרשים בכל הנוגע לחקירה והעמדה לדין בסוגיות ביטחוניות רגישות. בין השאר, חסיון ראיות מסווגות וסדרי הגשתן נתון יהיה לשיקול דעתם של גורמים זרים, שאינם מחויבים לשלומה ובטחונה של מדינת ישראל. ובעיקר, קיים חשש כבד כי ההליכים בבית הדין יהיו מוטים כנגד מדינת ישראל. ראיה ראשונה לכך ניתן היה למצוא כבר בהליכים שנוהלו בבית הדין בעניין "משט המרמרה", במסגרתם הסיקה הן התובעת של בית הדין והן ערכאת קדם המשפט, כי חיילי צה"ל ביצעו פשעי מלחמה במסגרת עצירת המשט, וזאת בניגוד למסקנות דוח ועדת טירקל, ואולם לאחרונה הוגדשה השאה בהודעת התובע של בית הדין בדבר כוונתו להוציא את צווי המעצר האמורים. לנוכח האמור לעיל, פעילות בית הדין מקימה סכנה של ממש למדינת ישראל ולכל הפועלים מטעמה או בשירותה. פעילות זו מקימה אף סכנה של ממש לשלטון החוק בישראל, שכן קיים חשש כי גורמים שאינם מקבלים את הכרעות מערכת המשפט יעקפו הכרעות אלה באמצעות פניה לבית הדין. לבסוף, קיים אף חשש כי אזרחים ישראלים יפעלו כנגד אזרחים אחרים לשם העמדתם של אלה לדין בבית הדין. לפיכך, הצעת חוק זו חיונית כדי להגן על חיילי צה"ל, עובדי ציבור ונבחרי העם מפני פעולות של בית הדין כנגדם, באמצעות מניעת פעילות בלתי מורשית של בית הדין בשטחי ישראל, בקרה על העברת מידע לרשויות בית הדין ואיסור מתן שירותים וסיוע לבית הדין, ללא קבלת אישור מגורם מוסמך שיוודא כי אין במידע או בסיוע שיינתן לפגוע במי שפעל בשירות המדינה או באינטרסים של מדינת ישראל. החוק גם מסדיר את חובתה של המדינה להגן על כל אדם שפעל בשירותה, לרבות באמצעות אזהרתו מפני פעילות כנגדו, שיפויו בגין הוצאותיו וחיוב הממשלה לפעול לשחרורו, אם נעצר. יצוין, כי בשל טעמים דומים לאלה בגינם לא הצטרפה ישראל לחוקת רומא, בחרה גם ארה"ב שלא להצטרף לה ואף חוקקה כבר בשנת 2002 את "חוק ההגנה על העובדים בשירותה של המדינה" (The American Service-Members' Protection Act להלן ה-AMSP), אשר, בין השאר, אסר על שיתוף פעולה של רשויות הממשל האמריקאי ובתי משפט עם רשויות בית הדין, על ניהול חקירות של בית הדין על אדמת ארה"ב ואף הסמיך את נשיא ארה"ב לנקוט בפעולות להגנתו של כל אמריקאי ובני בריתה של ארה"ב מפני הליכים בפני בית הדין, ובכלל זה אף שימוש בכוח. פרק א' – מטרה ופרשנות סעיף 1 כאמור בדברי ההסבר הכלליים, מטרת החוק היא להגן מפני פעילות של בית הדין כנגד מי שפעל בשירות מדינת ישראל, אך גם מי שפעל לטובת המדינה או סייע לה, אף אם אינו עובד ציבור או נבחר ציבור. החוק פורש את הגנתו על בנות בריתה של ישראל, בדומה להגנה שניתנה לישראל בארה"ב באמצעות חוק ה-ASMP. סעיף 2 מוצע לקבוע סעיף הגדרות בהצעת החוק, בו יפורטו מספר הגדרות משמעויות: הגדרת בית הדין – כדי למנוע עקיפת ההגבלות והאיסורים שיוטלו לפי חוק זה, כגון באמצעות איסוף מידע וביצוע פעולות חקירה כנגד ישראלים באמצעות הפעלת גורמים שלישיים, הוכללו בהגדרת בית הדין לא רק האורגנים והזרועות הפורמאליות שלו, אלא גם על כל אדם או גוף המסייע בחקירה כנגד ישראל או בני בריתה, בין אם התקשר עם בית הדין, הוא מסייע לו, בין אם הוא עושה כן מיוזמתו ובין אם נתבקש על ידי בית הדין או מי מעובדיו. הגדרת בת ברית – כאמור בסעיף 1 לחוק, החוק פורס את הגנתו גם על בנות בריתה של ישראל, בדומה להגנה הניתנת בחוק האמריקאי. ואולם, מאחר שייתכן כי אמצעים או מגבלות מסוימות לפי חוק זה, הרחב בהיקפו מהחקיקה האמריקאית, לא יהיו רלוונטיים לפעילות של בית הדין כנגד בת ברית או שיהיה מקום לצמצם ההגנה משיקולים שונים, כגון שיקולים מדיניים, רשאי יהיה השר לקבוע כי תחולת ההגנה שבחוק זה תוגבל להוראות מסוימות או לקבוע תנאים לתחולת החוק. הגדרת גורם זר – קיים צורך להגדיר מיהם "גורמים זרים", שכן חלק מהאיסורים החלים בחוק חלים על מי שאינם ישראלים, כגון איסור על ביצוע פעולות כלכליות למול גופים שכאלה או מגבלות על כניסתם לישראל. הגדרת "פעילות" או ""פעילות של בית הדין" – הגדרה זו היא מצמצמת, מחד גיסא, מאחר שהיא חלה רק על פעולות שעניינן חקירה כנגד מדינת ישראל או בנות בריתה, ואינה עוסקת בפעולות של בית הדין בהקשרים אחרים, לרבות פשע מלחמה או פשע כנגד האנושות שביצע ישראלי שלא במסגרת שירותו לטובת מדינת ישראל, והיא מרחיבה, מאידך גיסא, בכך שככל שהמדובר בחקירה שעניינה מדינת ישראל ובנות בריתה - המונח "פעילות" מתייחס לכל סיוע משפטי או שיתוף פעולה בחקירה זו וכל פעולה בהתאם לצו שניתן על ידי בית הדין שעניינו חקירה כנגד ישראל. הגדרת "פעולת חקירה" ו"עזרה משפטית" – נשענת על הגדרות דומות בחוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998, בשינויים המחוייבים. הגדרת רשות – המונח רשות, כולל בתוכו לא רק את משרדי הממשלה וגופי הביטחון, אלא מספר גורמים נוספים במדינת ישראל שהם בעלי רלוונטיות הפועלים לפי רישיון מטעם המדינה, כגון ספקי תקשורת ורשות הדואר. סעיף 3מוצע להבהיר כי החוק נועד להעניק הגנה מוסדית מפני פעילותו של בית הדין, בשל כוונת בית הדין לכפות את סמכותו על ישראל, החשש מפני פגיעה בזכותם של ישראלים להליך הוגן והפגיעה בשלטון החוק בישראל. ואולם, החוק לא בא לפטור מכל חובה חוקית, ובוודאי שאין תכליתו להתיר ביצועם של פשעי מלחמה או פשעים כנגד האנושות. פרק ב' – רשויות המדינה הפרק מחיל כללים הנוגעים להתנהלותן של רשויות המדינה למול בית הדין וכן בעניין התמיכה שתיתנה רשויות המדינה למי שנופל קורבן לפעילות של בית הדין הפלילי בהאג. סעיף 1 עוסק בממשקים אפשריים בין רשויות המדינה לבין בית הדין. בכלל זה, מטיל הפרק מגבלות על סיוע ועזרה משפטית של רשויות המדינה לבית הדין, קובע כללים למתן היתרים לכניסתם של גורמים מטעם בית הדין לשטחי ישראל ואוסר על ביצוע פעולות חקירה מטעם בית הדין בשטחי ישראל. בהתאם למפורט בסימן זה, כל פעילות שיבקש בית הדין לעשות בשטחי ישראל וכל ממשק של רשויות המדינה תהא כפופה לאישורו של גורם שהוסמך לכך מטעם שר המשפטים, ואשר אופן הפעלת שיקול דעתו, אם לאשר פעילות שכזו, מותווה בחוק זה. מטרת סימן 1 היא כפולה: ראשית, לגרום לכך שכל פעילות של רשויות המדינה למול בית הדין תעשה בראיה כוללת ובפיקוח של משרד המשפטים ושנית, למנוע קידום של פעילות של בית הדין למול רשויות בישראל שיש בה לפגוע במדינת ישראל ובבנות בריתה. סעיף 2 עוסק בהגנה על מי שנפגע מפעילות של בית הדין. בכלל זאת, מחייב הסימן את רשויות המדינה להתריע בפני אדם על קיומה של פעילות של בית הדין כנגדו, לשלם לו את הוצאות הגנתו למול בית הדין ואף מחייב את הממשלה לפעול לשחרורו של כל אדם שנעצר על ידי בית הדין. סעיף 3 עוסק באפשרות לקבוע סנקציות כנגד בית הדין הפלילי בהאג, לרבות מניעת כניסה של אנשיו לישראל ואיסור על פעילות כלכלית. סעיף 4 מוצע לקבוע את הכלל, לפיו חל איסור על שיתוף פעולה עם בית הדין, אלא במקרים ששיתוף פעולה זה אושר על ידי הגורם המוסמך, ובתנאים שנקבעו על ידו. הסעיף מוסיף וקובע איסור על מתן עזרה משפטית לבית הדין, במקרים שעזרה משפטית זו עשויה לשרת את בית הדין בפעילותו כנגד מדינת ישראל ואנשיה. סעיף 5 מוצע להורות על איסור המצאת מסמכים מטעמו של בית הדין, ללא אישור הגורם המוסמך. הסעיף בא למנוע קידום הליכים משפטיים כנגד מי שפעל מטעמה של מדינת ישראל על ידי המצאת מסמכים לידיו, כגון צווים של בית הדין, זימונים לחקירה ועוד. סעיף 6מוצע לאסור על הסגרה של אדם לבית הדין. בניגוד לסעיפים אחרים בחוק, בהם רשאי הגורם המוסמך לאשר מגעים או סיוע לבית הדין – סעיף זה אינו ניתן להתניה. סעיף 7מוצע לקבוע מנגנון בקרה על העברת כספים או התקשרויות עם בית הדין הפלילי בהאג על ידי רשויות בישראל, ללא אישורו של הגורם המוסמך. הסעיף בא למנוע מצב בו בית הדין הפלילי בהאג מקיים חקירה כנגד גורמים ישראלים, ובמקביל נערכות עסקאות של רשויות עם בית הדין. סעיף מקביל הוחל גם על המגזר האזרחי. סעיף 8 מוצע לאסור על גורמים מטעמו של בית הדין וכל גורם שמסייע לו לקיים פעילות כלשהי בשטחי מדינת ישראל, לרבות איסוף מידע וראיות כנגד ישראלים. סעיף 9קיימת חשיבות רבה לניהול המאבק בבית הדין על ידי גורם מרכזי בישראל, המומחה למשפט בין-לאומי ולראיית התמונה השלמה. לפיכך, כדי לאפשר ניהול יעיל של הממשקים למול בית הדין, הסעיף מחייב כל רשות להודיע לגורם המוסמך על פניה שהגיעה לידיה מבית הדין ולפעול בהתאם להנחיותיו. בכך, יימנע בו גורמים שונים בישראל מקיימים ממשקים עם בית הדין ללא הבנה של המסגרת בה מתנהל בית הדין והסיכונים הנשקפים ממנה, ובכך עלולים – גם ללא ידיעתם – לתמוך את פעילות בית הדין כנגד ישראלים. סימן ב' – סימן זה עוסק בתמיכת המדינה במי שכנגדו מתנהלת פעילות של בית הדין הפלילי בהאג ובא להבטיח כי המדינה תתמוך כל אדם שעלול להיפגע מבית הדין, לרבות בהיבט הכלכלי. סעיף 10הסעיף נועד להבטיח כי אדם יקבל התראה מרשויות המדינה בדבר פעילות של בית הדין כנגדו. התראה זו תאפשר לאדם לקחת בחשבון סיכונים הנובעים מפעילות בית הדין כנגדו, לרבות ביציאה למדינות החברות בחוקת רומא, שם עלול הוא להיעצר ולהיחקר ובמסגרת התנהלותו השוטפת. במקרים מסוימים, כאשר המידע אודות פעילות בית הדין הגיע לידי רשויות המדינה באופן שחשיפתו עלולה לפגוע ביחסי החוץ או בבטחון המדינה, רשאית המדינה לעכב מתן התראה זו. סעיף 11הסעיף בא לחייב את רשויות המדינה לפעול, בכל אמצעי העומד לרשותן, נגד בית הדין בהאג בשל פעילות בית הדין הפלילי בהאג נגד מדינת ישראל או נגד אזרחיה. עוד מוצע לחייב את הממשלה לפעול לצורך שחרורו של אדם מבית הדין, בכל אמצעי שיידרש. סעיף מקביל, המקנה בידי הנשיא את הסמכות והחובה לפעול לשחרורו של כל אדם שייעצר על ידי בית הדין קיים בחקיקה האמריקאית. סעיף 12 הסעיף מבטיח את מימון ההגנה המשפטית הנדרשת לאדם במסגרת הפעילות כנגדו בבית הדין הפלילי בהאג, וזאת החל מהשלבים הראשונים של פעילות זו כנגדו ולכל אורך ההליך. יצוין, כי הואיל וההתנגדות של מדינת ישראל לפעילות בית הדין הפלילי בהאג כנגדה הינה התנגדות מוסדית, מדינת ישראל אינה נשענת על מערכת הסיוע המשפטית המוקנית על ידי בית הדין עצמו לנאשמים בפניו. בנוסף, לשם מתן הגנה אפקטיבית בפני בית הדין הפלילי בהאג, נדרשת קביעת קריטריונים שונים מאלה שנקבעו למימון ההגנה המשפטית לעובדי מדינה בהתאם להחלטת הממשלה מס' 2799 מיום 28.11.2002. כך, בין השאר, לשאלת נסיבות ביצוע העבירה הנטענת אין קשר לשאלת השתתפות בהגנה, זולת השאלה אם נעשתה במסגרת עבודתו, שירותו או סיועו של אדם למדינת ישראל. בנוסף, יש להחיל את ההגנה המשפטית גם על מי שאינם נכללים במסגרת החלטת ממשלה מס' 2799 (כגון חיילים, שאינם זכאים להגנה במסגרת החלטה זו אלא בשל זכאותם לייצוג בבתי הדין הצבאיים על ידי הסנגוריה הצבאית וכן מי שכלל אינם עובדי ציבור, שפעילות בית הדין כנגדם נובעת מסיועם למדינת ישראל). כמו כן, סכומי ההגנה המשפטית שנקבעו לפי החלטת הממשלה בבתי משפט בישראל אינם רלוונטיים לעלות ההגנה המשפטית במסגרת ההליכים בבית הדין הפלילי בהאג. סימן ג' מקנה לממשלה כלים להתמודדות למול בית הדין הפלילי בהאג בשל פעילותו כנגד ישראל. בין השאר, הסעיף מקנה סמכות לאסור כניסה של גורמי בית הדין לישראל, לאסור החזקת נכסים וכספים של בית הדין בישראל ולמנוע התקשרות עם מי שנותן שירותים לבית הדין הפלילי בהאג; סעיף 13 מוצע להקנות סמכות למנוע אשרות כניסה או שהיה בישראל לאנשי בית הדין הפלילי בהאג, אך גם לגורמים זרים הנותנים שירותים לבית הדין בפעילותו למול מדינת ישראל. אם ניתנה לאלה אשרה – הרי שניתן לבטלה. סעיף 14 מוצע לאסור על החזקת נכסים של בית הדין בישראל ללא אישור הגורם המוסמך. בין השאר, קיים חשש כי נכסים אלה ישמשו לצורך פעילות בית הדין כנגד ישראל. הסעיף מחיל על נכסי בית הדין את הוראות חוק איסור הלבנת הון, בכל הקשור לחובות דיווח של מוסדות פיננסיים על נכסים אלה, בדומה ל"רכוש אסור" לפי החוק לאיסור הלבנת הון. סעיף 15 הסעיף עוסק בגורמים זרים שנותנים שירותים לבית הדין הפלילי בהאג בפעילותו כנגד ישראל. בהתאם לסעיף המוצע, הממשלה רשאית להכריז על גורמים זרים ככאלה הנותנים שירותים לבית הדין, ומשהוכרזו כאמור – לא תתקשר המדינה במכרז עם אותו גורם, לא תסייע לו ולא תעניק לו הטבות כלשהן. עם זאת, קיים שיקול דעת להחריג – בנסיבות מיוחדות – גורם הנותן שירותים לבית הדין מתחולת איסור זה. פרק ג' עוסק בהתנהלותם של יחידים למול בית הדין הפלילי בהאג. נוסף על החובות שהוטלו על רשויות בישראל, קיימת היתכנות כי בית הדין הפלילי בהאג יבקש להסתייע בפרטים או ארגונים בישראל לצורך פעילותו של כנגד ישראל, לרבות באמצעות איסוף מידע אודות בעלי תפקידים שונים וגביית עדויות וראיות. מצב דברים זה, בו גורמים ישראלים פועלים כדי לפגוע בנושאי משרה, חיילי צה"ל ועובדי ציבור, הינו בעייתי ביותר, ויש בו אף כדי לפגוע בשלטון החוק בישראל, שכן גורמים שאינם מרוצים מקביעות רשויות האכיפה ובתי המשפט יפנו כדי לתקוף החלטות אלה בפני בית הדין הפלילי בהאג. לפיכך, פרק זה מבקש לקבוע הגבלות על התנהלותם של יחידים למול בית הדין. סעיף 16 מוצע להטיל חובת דיווח לגורם המוסמך בדבר פניה של גורמי בית הדין ליחיד או ארגון במסגרת פעילותו של בית הדין כנגד מדינת ישראל. סעיף 17 מוצע לאסור על מסירת ידיעות לבית הדין הפלילי בהאג במסגרת פעילותו כנגד מדינת ישראל. חריג לכך, הוא אם אדם לא ידע כי המידע המבוקש נדרש לצורך פעילותו של בית הדין, ולא היה עליו לדעת בנסיבות העניין. משנה חומרה קיים במסירת ידיעה סודית לבית הדין. סעיף 18 מוצע לקבוע איסור נוסף על מתן שירותים לבית הדין במסגרת פעילותו כנגד מדינת ישראל. סעיף 19 מוצע להוסיף סמכויות מנהליות כנגד מי שהשר שוכנע לגביו כי מסר ידיעות או נתן שירותים לבית הדין הפלילי בהאג כנגד מדינת ישראל. גופים או יחידים שכאלה לא יזכו להטבות מס, לסיוע כלכלי או לקבלת רישיונות מטעם המדינה. סעיף 20 מוצע לאסור על קיום קשרים כלכליים עם גורמים המסייעים לבית הדין בפעילותו כנגד ישראל. עם זאת, רשאי הגורם המוסמך לאשר קיום קשרים אלה בנסיבות חריגות, או להתיר המשך קיומה של התקשרות עמם. פרק ד' עוסק בתנאים למתן אישורו של הגורם המוסמך לפי חוק זה, כגון פעילות של בית הדין בישראל, מסירת ידיעות לבית הדין, מתן שירותים לבית הדין ועוד. בהתאם לסעיף 21, נקודת המוצא היא, כי כל מסירת ידיעה, סיוע או פעילות של בית הדין הינם אסורים וכי אלה יאושרו בנסיבות חריגות, המפורטות בסעיף 21(א), הכוללים רשימה מצטברת של תנאים שיש לעמוד בהם. לתנאים אלה חריג יחיד: מקום שהגורם המוסמך סבור כי מסירת מידע או אישור בקשה מסוימת נדרשים לשם הגנה על אדם או לקידום מאמציה של ישראל להביא לביטול הפעילות כנגדה או לצמצומה – רשאי השר הרלוונטי בממשלה לאשר את מסירתו/ביצועו חרף פגיעה אפשרית בביטחון המדינה או ביחסי החוץ שלה. הגורם המוסמך רשאי אף לאשר מסירה של סוג מסוים של מידע או פעילות. סעיף 22 מוצע לקבוע כי הגורם המוסמך רשאי להתנות את מסירת המידע בתנאים ובסייגים, וכי קיום תנאים או סייגים אלה מהווה חלק בלתי נפרד מהאישור. חריגה מהם – כמוה כפעילות ללא אישור. סעיף 23 תיקון זה מביא לתחולה של חוק איסור הלבנת הון על רכוש ופעילות כלכלית שמתבצעת בניגוד להוראות חוק זה, לרבות הטלת חובות דיווח של גורמים פיננסיים ונותני שירותים אודות רכוש ופעילות כלכלית של בית הדין הפלילי בהאג. סעיף 24 כדי למנוע עקיפת המגבלות לפי חוק זה באמצעות פניות לרשויות מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח – 1998, והואיל ובחוק חופש המידע אין חובה לציין את הטעם לבקשתו של אדם, קובע תיקון עקיף זה לחוק חופש המידע, כי לא יימסר מידע המיועד לפעילות של בית הדין הפלילי בהאג, וכי פונה יידרש להצהיר, אם המידע המבוקש על ידו נדרש לטובת פעילות של בית הדין.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי