הצעת חוק נכי רדיפות הנאצים (תיקון - השוואת זכאות לשורדים שעלו אחרי 1 באוקטובר 1953), התשפ"ד-2024

מלחמת העולם השנייה חלשה על חלק משמעותי מאוד מרחבי העולם ועם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה הם הובילו תפיסה אידיאולוגית רצחנית שבמרכזה יהודים אינם בעלי זכות חיים. לאור כך, יהודים במקומות רבים בעולם סבלו מחרפת רעב, מעוני ומפחד מתמיד לחייהם. עם הקמת מדינת ישראל, שורדי שואה עלו ארצה ולתאריך בו הם בחרו להגיע למדינת היהודים ישנה משמעות עד היום. כיום, שורדים שעלו ארצה לפני יום כ"ב בתשרי התשי"ד (1 באוקטובר 1953) מקבלים קצבה חודשית המשולמת על ידי הרשות לזכויות ניצולי השואה, בסכום של לפחות 2617 שקלים חדשים ואילו שורדים שעלו ארצה לאחר היום הנקבע, זכאים למענק שנתי על סך 7,248 שקלים חדשים נכון לינואר 2024 (604 שקלים חדשים בחודש), מתוקף חוק ההטבות לניצולי השואה, התשס"ז–2007, שתוקן בשנת 2014. תיקון חוק ההטבות אמנם שיפר את המצב הקיים אך לא תיקן במהותו את האבסורד והפער הגדול בין מקבלי התשלום, בעיקר עבור שורדי השואה המבוגרים שרבים מהם חיים כיום מתחת לקו העוני. כמו כן, אוכלוסייה נוספת שנפגעה בעל כורחה הם שורדי שואה שעלו לארץ מברית המועצות דאז ולא הורשו לעלות לישראל לפני שנת 1953 על ידי השלטון הקומוניסטי. אותם יהודים המשיכו לסבול גם לאחר סיום המלחמה מתנאי מחיה ועוני מחפירים, אנטישמיות ושלטון ריכוזי ששלל מהם את זכותם לעלות ארצה וכתוצאה מכך, הפגיעה בהם בפרט ובשאר היהודים שעלו לאחר 1953 ממשיכה עד היום. לקביעת תאריך זה אין הצדקה סבירה וממשית ויש לבטל את האבחנה הקיימת כיום בחוק ולהשוות את סכום התגמול המוענק עבור כלל שורדי הרדיפות הנאצים. בתיקון המוצע לחוק נכי רדיפת הנאצים, התשי"ז–1957, מוצע לשנות את סעיף 3(1) המתנה את זכאות התגמול בעלייה לישראל למי שעלה לפני יום כ"ב בתשרי התשי"ד (1 באוקטובר 1953) לשורד שואה שעלה לישראל בכל שלב בחייו ונשאר תושב ואזרח ישראל ובכך להשוות את תנאיהם וזכאותם של כלל שורדי השואה שהוכרו על ידי המדינה. שורדי השואה הם עדות חיה לצורך במדינת היהודים וסיפורי גבורתם הם עמוד תווך משמעותי ביותר במורשת של העם היהודי ושל מדינת ישראל. על המדינה החובה והזכות להבטיח כי שורדי זוועות הנאצים חיים את חייהם בבריאות ובכבוד הראויים.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי