הצעת חוק לביטול ההפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ו–2025

חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 40 לשנת 1953 (להלן: "החוק הירדני") נחקק על ידי השלטון הירדני בשנת 1953. תכליתו של החוק הירדני היתה למנוע רכישת קרקעות ביהודה והשומרון על ידי זרים, כלומר אנשים שאינם בעלי אזרחות ירדנית או ערבים. חוק זה נותר על כנו לאחר שחרור אזור יהודה והשומרון בשנת 1967, ומאז הוא מופנה בעיקר כלפי יהודים. על מנת לאפשר ליהודים לרכוש זכויות במקרקעין באזור יהודה והשומרון (באופן עקיף) חוקק בשנת 1971 צו בדבר חוק השימוש והחזקה (תצרוף) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה והשומרון) (מס' 419), תשל"א–1971, אשר אפשר את הרכישה באמצעות חברה אשר נרשמה ביהודה והשומרון וללא הטלת מגבלה על זהות בעלי החברה. באופן זה יהודים יכולים היו להירשם כבעלי חברה ולרכוש אדמות באזור יהודה והשומרון, אולם באמצעות חברה הרשומה באזור יהודה והשומרון בלבד. מציאות זו, הקובעת מגבלות על הזכות של אזרח מדינת ישראל לרכוש זכויות במקרקעין באזור יהודה והשומרון רק בשל היותו אזרח ישראלי, אינה מתקבלת על הדעת. אי לכך מוצע לקבוע בחקיקה ראשית כי כל אדם יהיה רשאי לרכוש זכויות במקרקעין באזור יהודה והשומרון, כמו בכל מקום אחר . סעיף 1 להצעת החוק זהה להצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (פ/5253/20) ועל שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/3677/24). סעיף 2 להצעת החוק זהה להצעות חוק שהונחו על שולחן הכנסת העשרים על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (פ/5270/20) ועל שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/3683/24).

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי