הצעת חוק לביטול הפליה ברכישת מקרקעין ביהודה והשומרון, התשפ"ה-2024

חוק השכרת ומכירת נכסי דלא ניידי לזרים, מס' 40 לשנת 1953 (להלן – החוק הירדני), נחקק על ידי השלטון הירדני בשנת 1953. תכליתו של החוק הירדני הייתה למנוע רכישת קרקעות ביהודה והשומרון על ידי זרים, כלומר אנשים שאינם בעלי אזרחות ירדנית או ערבים. חוק זה נותר על כנו לאחר שחרור אזור יהודה והשומרון בשנת 1967, ומאז הוא מופנה בעיקר כלפי יהודים. על מנת לאפשר ליהודים לרכוש זכויות במקרקעין באזור יהודה והשומרון (באופן עקיף) חוקק בשנת 1971 צו בדבר חוק השימוש והחזקה (תצרוף) של האישיות המשפטית בנכסי דלא ניידי (יהודה והשומרון) (מס' 419), התשל"א–1971, אשר איפשר את הרכישה באמצעות חברה אשר נרשמה ביהודה והשומרון וללא הטלת מגבלה על זהות בעלי החברה. באופן זה יהודים יכולים היו להירשם כבעלי חברה ולרכוש אדמות באזור יהודה והשומרון, אולם באמצעות חברה הרשומה באזור יהודה והשומרון בלבד. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' וקבוצת חברי הכנסת (פ/3677/24; פ/3683/24) ועל שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חבר הכנסת משה סולומון (פ/3468/25).

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי