הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון - חשיפת פרטי מידע של מנוי ברשת תקשורת אלקטרונית), התשפ"ג-2022

כחלק מההתפתחות הטכנולוגית, בשנים האחרונות הפך האינטרנט לאמצעי נגיש ויעיל לתקשורת, לאיסוף מידע ולפרסומו, ומשמש זירה להבעת דעות ולהשתתפות בשיח הציבורי כמעט בלא מגבלות. אחד ממאפייני האינטרנט הוא האפשרות להתבטא באופן אנונימי, מאפיין שטומן בחובו יתרונות וחסרונות כאחד. כפי שקבע בית המשפט העליון ברע"א 4447/07 רמי מור נ' ברק אי.טי.סי החברה לשירותי בזק בינלאומיים בע"מ (ניתן ביום 25 במרס 2010) (להלן – פרשת רמי מור), בזכות להתבטאות אנונימית מגולמות שתי זכויות יסוד חשובות: הזכות לחופש ביטוי והזכות לפרטיות. האנונימיות מאפשרת לאדם להימנע מחשיפת פרטיו האישיים אם אינו מעוניין בכך, ולעיתים כשלעצמה מאפשרת את התבטאותו של אדם שיעדיף שלא להתבטא אם לא יוכל להתבטא באנונימיות. עם זאת, אין לראות באינטרנט עיר מקלט המאשרת ביצוע מעשי עוולה או הפרת זכויות בלי לתת על כך את הדין. כנגד הזכות להתבטא ולפעול באופן אנונימי עומדת זכותו של מי שסבור כי ניזוק מתוכן שפורסם לפנות לערכאות למיצוי הדין ולאכיפת זכויותיו (כמו הזכות לשם טוב) כשם שהיה זכאי לכך בזירה שאינה וירטואלית. בפרשת רמי מור נקבע כי בדין הישראלי אין מסגרת דיונית מתאימה לחשיפת זהותו של גולש אנונימי באינטרנט, וכי לשם כך נדרשת הסדרה חקיקתית מפורשת. בעקבות הפרשה נדחות בקשות רבות לחשוף פרטי גולש אנונימי ואנשים שסבורים כי נפגעו מפרסום באינטרנט אינם יכולים להגיש תביעה בשל עוולה מכוח חוק איסור לשון הרע כיוון שאין את מי לתבוע. נוכח האמור, מוצע כי אדם הטוען כי תוכן שהועלה לרשת תקשורת אלקטרונית, או הפצתו, מהווים כלפיו עוולה או הפרה לפי חוק איסור לשון הרע, יהיה רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה לחייב את ספק האינטרנט לחשוף את פרטי האדם שפרסם את התוכן הפוגע לכאורה. טרם הליך מסוג זה, רשאי הנפגע לפנות ישירות לרשת התקשורת ולבקש ממנה לברר אם המנוי מסכים לחשוף את פרטיו. אם ישנה הסכמה, ההליך המשפטי לחשיפה יתייתר והנפגע יוכל להמשיך בהליך משפטי רגיל לפי חוק איסור לשון הרע. אם מפרסם התוכן מסרב למסור פרטיו, אזי יוכל הנפגע לפנות לבית המשפט בבקשה לחשוף את הפרטים. כך נשמר האיזון בין הזכות לפרטיות לזכות לחופש הביטוי – ספק אינטרנט לא יגלה פרטי מידע של מנוי שלו ללא הסכמתו. אולם, רק במקרים בהם בית המשפט מפעיל שיקול דעת וקובע כי קיים חשש ממשי להפרה של חוק לשון הרע ופגיעה באדם, יוכל לחייב את חשיפת פרטי המפרסם. הצעות חוק דומות בעיקרן הונחו על שולחן הכנסת השמונה-עשרה על ידי חבר הכנסת זבולון אורלב (פ/2476/18) ועל שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת לימור מגן תלם (פ/3109/24). הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מאיר יצחק הלוי וקבוצת חברי הכנסת (פ/2652/24). הצעת החוק זהה לפ/2652/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי