הצעת חוק-יסוד: הכנסת (תיקון - הרחבת העילות למניעת השתתפות בבחירות)

שׂכל ישר, מוסר בסיסי, חוק ומשפט, מורים כולם כאחד: מי שמעלה על ראש שמחתו, מחבלים-רוצחים ודומיהם, מקומו לא יכּירנו בכנסת ישראל. דמוקרטיה חפצת חיים חייבת להגן על עצמה מאת מבקשי רעתה. העילה המאפשרת מניעת התמודדות של רשימה או מועמד בשל תמיכה במאבק מזוין של מדינת אויב (סעיף 7א(א)(3)) פורש על ידי בית המשפט העליון באופן צר שאפשר לאלו המהללים ומשבחים מחבלים ומרגלים שפעלו נגד מדינת ישראל, לשבת בכנסת ישראל על אף תמיכתם. הנוסח הנוכחי אף מותיר פתח מסוכן למפלגה הנמצאת בתוך רשימת מועמדים להתחמק מאפשרות של פסילת המפלגה, גם אם זו מביעה תמיכה מובהקת או משתמעת בטרור, בשל היותה חלק מרשימה הכוללת מספר מפלגות. במצב הקיים כיום, קיימת אפשרות שתומכי טרור ימצאו את כנסת ישראל כעיר מקלט, דבר שכאמור יוביל לפגיעה בשלטון החוק ובאמון הציבור במערכת הפוליטית. הצעת החוק מבקשת למנוע מקרים אלו, להבהיר ולחדד את העילה האמורה כך שתהיה אפקטיבית יותר במניעת התמודדות של גורמים התומכים במאבק נגד ישראל. כמו כן, מאפשר פסילה של מועמדי מפלגה הנכללים ברשימת מועמדים משותפת. חוק-יסוד: הכנסת קובע כי אם החליטה ועדת הבחירות המרכזית שמועמד לכנסת מנוע מלהשתתף בבחירות על פי העילות המצוינות בסעיף 7א לחוק-היסוד, ההחלטה טעונה את אישורו של בית המשפט העליון. כלומר, ועדת הבחירות המרכזית אינה יכולה להחליט באופן עצמאי ותוקף החלטותיה באשר לפסילת מועמדים לבחירות בכנסת ישראל תלוי באישור חיצוני. כוח רב זה שניתן לבית המשפט העליון מעקר את כוחה של הוועדה והופך את החלטותיה לחסרות משקל וערך ממשי. למעשה, בשנים האחרונות החלטות הפסילה של ועדת הבחירות המרכזית בעניינים אלו בוטלו על ידי בית המשפט העליון. גישה זו של בית המשפט העליון כלפי החלטותיה של הוועדה מנוצלת לרעה על ידי חברי כנסת מכהנים המתירים רסן בהתבטאויות החוצות את גבולות הדמוקרטיה כדי לפגוע במכוון במדינה ובמוסדותיה. נשיאת בית המשפט העליון, כבוד השופטת אסתר חיות, כתבה בפסק הדין בעניין כסיף ובן-ארי את הדברים הבאים: "ההליך של אישור החלטתה של ועדת הבחירות איננו הליך של ביקורת שיפוטית "רגילה" במובן זה שעד הינתן האישור אין ההחלטה משתכללת. בכך הוא נבדל מהליכים ערעוריים על החלטותיה של ועדת הבחירות המתגבשות ומשתכללות עם נתינתן. היקף הסמכות הנתונה לבית המשפט בהליך אישור אינו זהה לזו הנתונה לו בהליך ערעור. בהקשר זה נפסק כי על בית המשפט להימנע מביטול החלטה הנתונה לערעור גם אם הוא עצמו לא היה מקבל החלטה דומה, ככל שזו חוקית ואינה חורגת ממתחם הסבירות. לעומת זאת בהליך אישור נתונה לבית המשפט הסמכות לבחון אם הוא עצמו מאשר את פסילת המועמד מהשתתפות בבחירות"(אב 1806/19 ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-21 נ' ד"ר עופר כסיף, פסקה 18 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות [פורסם בנבו] (18.07.2019). כפי שניתן להבין מדבריה של הנשיאה חיות, כאשר תהליך הפסילה תלוי באישורו של בית המשפט העליון, נוטה בית המשפט להיות מעורב יותר בהליך הפסילה. הצעת החוק נועדה להשיב לוועדת הבחירות המרכזית את כוחה וסמכותה על ידי תיקון חוק-יסוד: הכנסת, וחוק הבחירות לכנסת, התשכ"ט–1969, כך שגם כשמדובר בפסילת מועמדים, ההליך בפני בית המשפט יהיה הליך של ערעור ולא הליך של אישור. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת אופיר כץ (פ/229/24; פ/3724/24). הצעת החוק זהה לפ/3724/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי