הצעת חוק המים (תיקון - קביעת תעריפי מים לחקלאות), התשפ"ד-2024

החקלאות מאפשרת ביטחון קיומי ומניע כלכלי, מאפשרת אספקת מזון מקומית, תוך צמצום התלות בגורמים חיצוניים, גם בעתות של משברים מדיניים, ביטחוניים ואקלימיים. על אף חשיבותה של החקלאות המקומית לביטחון מזון ולהתמודדות עם משברים ומצבי חירום, מועצת הרשות הממשלתית למים ולביוב כגורם המוסמך לקבוע כללים לחישוב עלות המים, כמשאב החיוני לקיום חקלאות, אינה מחויבת לקידום החקלאות ולביסוסה ואינה לוקחת בחשבון את התועלות החיצוניות של החקלאות, את תרומתה הגדולה של החקלאות למשק המים הארצי או את חלקה היחסי של החקלאות בצריכת מים שפירים. סעיף 111 לחוק המים, התשי"ט–1959 (להלן – חוק המים), מחייב את מועצת הרשות הממשלתית לקבוע כללים לחישוב עלות המים לפי עקרונות אחידים ועקרון העלות בקשר להפקת המים, הולכתם ואספקתם, לרבות ריבית, עלות הון, תשתיות וכיוצא בזאת, כמו גם בהתחשב באזורים ובנתונים גאוגרפיים או טופוגרפיים המשפיעים על עלויות ההפקה, ההולכה או ההספקה של המים. לפי סעיפים 111 ו-112 לחוק המים, תעריפי המים צריכים להיקבע על פי חישוב עלות המים, ובשים לב ליכולת התשלום של צרכני המים במטרה פלונית ולתצרוכת המים לאותה מטרה. על מנת שניתן יהיה לקיים התיישבות חקלאית בכל האזורים בארץ, תעריפי המים צריכים להיקבע בשים לב להימצאות מים טבעיים ומים מושבים באותו האזור, ולאיכות המים ככל שזו משפיעה על הגידולים. בשנים האחרונות תעריפי המים לחקלאות האמירו אל מעבר ליכולת התשלום של חקלאים רבים. כך, גם משום שנלקחו בחשבון העלויות על פיהן נקבעו תעריפי מים לחקלאות, גם עלויות שאינן נוגעות לשימוש החקלאי במים, וגם משום שלא נבדקה כלל יכולת התשלום של הצרכנים כפי שמתחייב מהחוק, והתעריפים נקבעו בלי לשים לב אליה. הבעיה מתגלית כאקוטית וחמורה, בפרט באזורי הפריפריה בדרום ובצפון ובמזרח, שנאלצים בימים אלה גם להתמודד עם הקשיים שנוצרו בקשר עם מלחמת חרבות ברזל, פינוי הישובים, ומניעת גישה לשטחים חקלאיים רבים, עד כדי חשש של ממש להמשך עיבוד חלק מהשטחים החקלאיים, במחירי מים שאין יכולת לשלם אותם. שימור החקלאות באזורים אלה הינו אינטרס לאומי ראשון במעלה, ולשם כך מתחייבת בימים אלה גם פעולה מכוונת של הפחתת מחירי המים לחקלאות בהם נושאים החקלאים באזורים אלה, כדי לסייע בחזרה לעיבוד השטחים ולהבטיח המשך העיבוד. לפיכך, מוצע לקבוע כי תעריפי המים לחקלאות ייקבעו בכללים ובאישור שר החקלאות ופיתוח הכפר. בקביעת תעריפים כאמור, ישקלו, בין השאר, רכיבי עלויות שיש לקחת בחשבון בקשר עם השימוש במים לחקלאות, יכולת התשלום של צרכני המים לחקלאות באזורים השונים, סוגי המים בהם נעשה שימוש על ידי צרכני המים לחקלאות, ואזורים לגידולי חקלאות הנעדרים חלופות לשימוש במי קולחין. כמו כן, מוצע כי בקביעת תעריף מים מושבים לחקלאות, יחושב התעריף בקיזוז עלויות טיפול בטיהור השפכים ועלויות טיפול נוסף במים. עוד מוצע לקבוע, כהוראת מעבר, כי תעריפי המים לחקלאות יוגבלו לשקל אחד למטר מעוקב למים המסופקים ממפעל השפדן, ול-1.3 שקלים חדשים למטר מעוקב למים שפירים באזור נסמך מים שפירים, אזור עדיפות לאומית, אזור קו עימות ואזור נעדר חלופת מי קולחין שבו פחות ממחצית הקצאת המים לחקלאות היא מי קולחין. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חברי הכנסת אלון שוסטר ורם בן ברק (פ/4472/25) ועל ידי חבר הכנסת משה גפני וקבוצת חברי כנסת (פ/4473/25). הצעת החוק זהה לפ/4473/25 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי