הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה (טיוב הטיפול בתלונות בגין אלימות משטרתית), התשפ"ג-2023

תופעת האלימות והשימוש בכוח שלא כדין מצד שוטרים כנגד אזרחים, הינה תופעה רחבה וארוכת שנים ותפחה בעת האחרונה לממדים מדאיגים, בעיקר סביב אירועי מחאה וחופש הביטוי. עקב האמון הציבורי הנמוך בהליכי הבדיקה במחלקה לחקירות שוטרים (להלן: מח"ש) והחשש מסרבול ההליך והתנכלות מצד המשטרה, כמו גם מספר התלונות הזעום אשר מבשיל לכדי כתב אישום, אירועי אלימות משטרתית רבים כלל אינם מולידים תלונה רשמית. מטרתה של הצעת חוק זו היא להתמודד עם תופעה של אלימות משטרתית בשני מישורים: הסדרה של הטיפול בחקירת מקרי אלימות על ידי מח"ש והחמרת הפיקוח והענישה בגין אלימות שוטרים. סעיף 49יב המוצע קובע מנגנון מפורט לטיפול בתלונות המוגשות נגד שוטרים בגין מעשי אלימות, מעצרי שווא ובגין הטרדה מינית או התנכלות. סעיף קטן (א) מגדיר מהן העבירות שהטיפול בהן כפוף להוראות הסעיף. ההגדרה כוללת עבירות שונות נגד גוף האדם וחרותו, זולת עבירות רשלנות. כמו כן, כוללת ההגדרה עבירות של הטרדה מינית והתנכלות שלרוב מופנות כלפי נשים. אלימות נגד מפגינים היא בעייתית כשלעצמה, אולם כשמדובר בנשים – אלימות מינית עלולה לשמש אמצעי נוסף. בשנה האחרונה היינו עדות ועדים למקרים בהם מפגינות ופעילות חברתיות חוו הטרדות מיניות ואלימות מגדרית בידי שוטרים. כיום ניכרת מגמה עולמית של מודעות לאלימות מגדרית, שמופנית על ידי המשטרה כלפי נשים. כך, ב-27 בנובמבר 2013 התקבלה באו"ם החלטה ראשונה מסוגה, המכירה בסיכונים, בהפליה ובמעשי אלימות ספציפיים המופנים כלפי נשים, בהן אלה הפועלות למען זכויות אדם. בהחלטה נקראות המדינות לאמץ מדיניות ולהנהיג תכניות ברוח זו, תוך הקפדה על כך שנשים ישתתפו בעיצובן וביישומן, ולהבטיח הגנה מפני הפחדה, התנכלות או ענישה של פעילות למען זכויות נשים. מטרת הצעת החוק היא בין היתר, להבטיח את שלומן של נשים בעת הפגנות והגנה מפני אלימות נגדן מצד גורמי משטרה. סעיף קטן (ב) נועד לקבוע תקופה מקסימלית בין הגשת התלונה לגביית עדות המתלונן. הסעיף מטיל על המחלקה לתאם את המועד עם המתלונן, כדי למנוע מצב בו קשיי תיאום בין המתלונן למחלקה החוקרת יקשו על המתלונן למסור את עדותו. התקופה המקסימלית לגביית העדות מחייבת את המחלקה לחקירות שוטרים לפעול בזריזות ראויה. ואולם, אם העמידה במגבלות הזמן תסוכל בידי המתלונן, אין להטיל את האשם לכך על המחלקה לחקירות שוטרים. סעיף קטן (ג) קובע את משך החקירה המקסימלי במגמה למנוע סחבת. סעיף קטן (ד) מצמצם את האפשרות להפסיק את החקירה מחוסר עניין לציבור. האינטרס הציבורי במיצוי החקירה נגד שוטרים בגין התנהגות אלימה הוא רב יותר ממיצוי החקירה נגד אזרחים מן השורה. זאת מכיוון שהציבור מפקיד בידי השוטרים את הסמכות להפעיל אלימות בגבולות החוק. השוטרים מחזיקים בסמכות להפעיל אלימות בנאמנות בעבור הציבור. החריגה מן הסמכות הזו היא כישלון חמור דווקא בעניין שבו השוטרים חבים חובת נאמנות לציבור. כישלון זה פוגע בקורבן האלימות ומערער את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק. לכן, זולת מקרים חריגים, בכל מקרה של תלונה על אלימות שוטרים ראוי שהחקירה תמוצה. סעיפים קטנים (ד) ו-(ה) מקבילים לסעיפים 60 ו-60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 וקובעים את הסדר הראוי בטיפול בתלונה. סעיף קטן (ו) קובע את משך זמן הטיפול המקסימלי בתיק החקירה, הניתן לצורך גיבוש עמדת התביעה בתיק. הגבלת הזמן נועדה למנוע סחבת והיא חשובה במיוחד נוכח ההשלכות שיש לתיקים פתוחים על קידומם של שוטרים. סעיף קטן (ז) מחייב את התובע להגיש כתב אישום בכל מקרה בו ראיות מבססות סיכוי סביר להרשעה. נוכח העניין הציבורי הרב באכיפת החוק על מי שאמונים על שמירתו ונוכח דברי ההסבר לסעיף קטן (ד), יש לחייב את התביעה להגיש כתב אישום בכל מקרה שאינו בבחינת זוטי דברים. יתר על כן, אין שום הצדקה לכך שתיק החקירה נגד שוטר, שיש בו ראיות לביצוע עבירת אלימות, ייסגר מחוסר עניין לציבור בלי שתוגש קובלנה משמעתית. סעיף קטן (ז) מונע אפשרות של סגירת תיק מחוסר עניין לציבור ומחייב הגשת כתב אישום או קובלנה משמעתית כל אימת שיש ראיות לביצוע עבירת אלימות. סעיף קטן (ח) מעגן את ההחלטה שקבע בית המשפט העליון בבג"ץ 4539/92 יעקב קבלרו ואח' נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח', פ"ד נ(3) 50. אין הצדקה לסגירת תיקי חקירה נגד שוטרים בעילה של היעדר אשמה, כאשר קיים ספק סביר, ברמה המנהלית, בחפותו של שוטר. סעיף קטן (ט) מחייב השעיה של שוטר שהוגש נגדו כתב אישום בעבירת אלימות. אדם העומד לדין בגין עבירת אלימות אינו יכול להמשיך ולאחוז בסמכויות שוטר, בהן נכללת הסמכות הבלעדית להפעיל כוח כשליחו וכנאמנו של הציבור. מי שחרג משליחותו – אינו יכול עוד להמשיך בה. סעיף קטן (י) מחייב לפטר מן המשטרה שוטר שהורשע בעבירת אלימות. נקודת המוצא היא כי אדם שהורשע בעבירת אלימות אינו יכול להמשיך ולאחוז בסמכות להפעיל כוח. ככלל, גם אם הסתיים ההליך ללא הרשעה, סביר כי תוגש, בגין העובדות שהיו ביסודו, קובלנה משמעתית היכולה להביא לפיטוריו של השוטר מן המשטרה. סעיף קטן (יב) בא לתקן ליקויים בהעברת מידע בין המחלקה לחקירות שוטרים לבין המשטרה בנוגע לטיפול בתלונות נגד שוטרים. תיק שנסגר מחוסר ראיות, או מחוסר עניין לציבור אין לפרשו כ"זיכוי" מוחלט של השוטר, אלא כתמרור אזהרה לגבי תפקודו. זאת יש להבהיר לשוטר בראיון, שהסעיף קובע חובה לקיימו. סעיף קטן (יב) אף הוא בא לתקן ליקויים שנתגלו בדוח מבקר המדינה. אין זה סביר לקדם שוטר שחקירה בגין עבירת אלימות תלויה ועומדת נגדו. קיצור זמן החקירה מאזן את הפגיעה בשוטר עם האינטרס הציבורי של מניעת אלימות שוטרים ואמון הציבור במשטרה. סעיפים קטנים (יג) ו-(יד) מושתתים על הנחה כי הצטברות מקרים בהם קיים ספק סביר שמא השוטר פעל שלא כדין, גם אם אין אפשרות להוכיח זאת ברמה הנדרשת במשפט פלילי, מצביעה על ליקוי בתפקודו של אותו שוטר. כשם שכל הורה יחשוש להפקיד את ילדיו בידי מטפל שבשלושה מקרים קיים ספק שמא הזניח/ה קטין, כך יש לחשוש מפני הפקדת סמכות הפעלת האלימות בידי מי שקיימים ספקות רבים לגבי אופן שימושו בסמכות זאת. סעיף 49יג המוצע קובע כי מנהל המחלקה יהיה שופט בית משפט שלום או מחוזי בדימוס, וכי ממלא מקומו יהיה שופט בית משפט שלום בדימוס. הסעיף מאפשר לתגבר את המחלקה בכוח אדם איכותי ביותר ובעל ניסיון, היכול לסייע לה בטיפול בעומסים בהם היא תידרש לעמוד לנוכח לוח הזמנים לטיפול בתלונות. סעיף 49יד המוצע נועד לעגן בחוק את ההפרדה בין המחלקה לחקירת שוטרים לבין המשטרה, על מנת למנוע מצבים של ניגוד עניינים אצל עובדי המחלקה לחקירת שוטרים. סעיף 49טו המוצע מטיל על המחלקה לחקירות שוטרים להגיש לכנסת דוח שנתי על פעילותה, כדי לייעל את הפיקוח הפרלמנטרי על עבודתה. מלבד הגברת האכיפה ומיצוי הדין כנגד שוטרים אלימים, יש לוודא כי במהלך בירור התלונה לא יישנו אירועים אלימים על ידי אותם שוטרים. סעיף 77י לפקודת המשטרה בנוסחו הקיים קובע כי כאשר מתנהלת חקירה פלילית או משמעתית נגד שוטר, קמה למפכ"ל המשטרה סמכות להשעותו. סמכות זאת היא סמכות שברשות, כך ששיקול הדעת בייחס להשעיית השוטר נתונה בידי המפכ"ל. הצעת חוק זאת באה להוסיף על ההסדר הקיים בסעיף 77י, הסדר ספציפי אשר נוגע לשוטרים אשר קיים יסוד סביר להניח כי פעלו באלימות שלא כדין. הסעיף המוצע קובע כי כאשר קיים יסוד סביר כאמור, סמכות המפכ"ל להשעות שוטר הופכת מסמכות שברשות לסמכות חובה, ומכאן שכאשר קיים יסוד סביר להניח כי שוטר פעל באלימות שלא כדין, חובה על המפכ"ל להשעותו. לתיקון המוצע צפויה השפעה משמעותית גם על מידת ההרתעה כלפי שוטרים אלימים. אחד הפרמטרים החשובים לעניין הרתעה, הן ביחס ליחיד והן ביחס להרתעת הרבים, הוא משך הזמן שעובר מרגע ביצוע העבירה עד להטלת הסנקציה בגינה. במציאות בה שוטרים מבצעים עבירות אלימות וממשיכים בתפקידם באין מפריע, לא ניתן להביא להרתעה יעילה ביחס לאלימות שוטרים. זאת לצד הפגיעה הקשה באמון הציבור כתוצאה מהמשך פעילות השוטר והאפקט המצנן נגד הגשת תלונות מצד אזרחים אשר נפגעו מאלימות. הצעת החוק תביא לפעולה מידית כנגד שוטרים אלימים ובכך תשלח מספר הן למשטרה והן לציבור הרחב, לפיו אין מקום לאלימות בשורות המשטרה. הצעת חוק זאת מבוססת על איחוד בין שתי הצעות חוק פרטיות שהונחו על שולחן הכנסת בעבר: הצעות חוק לתיקון פקודת המשטרה בעניין אלימות שוטרים ושינויים ארגוניים, שהונחו על שולחן הכנסת התשע-עשרה על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג וקבוצת חברי הכנסת (פ/2401/19), על שולחן הכנסת העשרים על ידי חברות הכנסת תמר זנדברג וזהבה גלאון (פ/337/20) ועל שולחן הכנסת העשרים ושתיים, העשרים ושלוש והעשרים וארבע על ידי חברת הכנסת תמר זנדברג (פ/469/22; פ/1498/23; פ/481/24). הצעת חוק לתיקון פקודת המשטרה בעניין השעיית שוטר בגין תלונה על אלימות שהונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת גבי לסקי וקבוצת חברי הכנסת (פ/3219/24).

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי