הצעת חוק הפרות מינהליות, התשפ"ג-2023

מטרת החוק המוצע היא ליצור הסדר לקביעת ואכיפת "הפרות מינהליות" שיטופלו במישור המינהלי (להלן: "הפרות מינהליות"), אשר יחליפו עבירות הסדר, ובראשן עבירות קנס לפי חוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982 (להלן: "עבירות קנס") ועבירות מינהליות לפי חוק עבירות מינהליות, התשמ"ו–1985 (להלן: "עבירות מינהליות"). במסגרת ההסדר מוצע להקים בית דין מינהלי להפרות מינהליות תחת משרד המשפטים, שידון בעררים המוגשים על הליכים אלה (להלן: "בית דין להפרות מינהליות"). ההסדר המוצע מבוסס על שני עקרונות מרכזיים עליהם עמד הצוות בדו"ח הביניים: האחד, ייחוד האישום הפלילי, לרבות הסטיגמה הנלווית אליו, למקרים של סטייה משמעותית מהנורמה החברתית, תוך שמירה על עקרון שיוריות הדין הפלילי ועל עקרון האשמה. המשפט הפלילי המודרני לוקה בהפללת יתר. לצד העבירות הפליליות ה"קלאסיות" המפלילות חוסר מוסריות (עבירות מטבע ברייתן – Mala in se), פותחו לאורך השנים עבירות רבות שתכליתן להסדיר את תחומי החיים השונים, אשר אסורות רק בשל חוסר חוקיותן ולא בשל חוסר מוסריותן (עבירות מכוח איסור –Mala prohibita ). עבירות קנס ועבירות מינהליות הן בעיקרן עבירות מכוח איסור, שאין להן אופי פלילי מובהק (עבירות הסדר). הן נחשבות גם כיום לעבירות שניתן להסתפק בשלהן בקנס, ואינן מחייבות התייצבות בפני שופט וקיום הליך פלילי מלא בבית משפט על כל הכרוך בכך. בנוסף, הן מתאפיינות בכך שמקבל הקנס בשל ביצוע עבירה כזו יכול לבחור אם לשלם את הקנס הקבוע בו, או לבקש להישפט – דבר המוביל להגשת כתב אישום ופתיחת הליך פלילי. הגדרת עבירות אלה כ"הפרות מינהליות", שיטופלו במישור המינהלי, תהלום את אופיין ואת הערך המוגן העומד בבסיסן, ולא תסטה מעיקרון ייחוד האישום הפלילי לפיו ראוי לעשות שימוש בדין הפלילי רק במקרים החמורים המצדיקים זאת. השני, ייעול האכיפה הפלילית בכלל, ועבירות ההסדר בפרט, באמצעות אכיפה מינהלית ההולמת את העבירות והוראות החיקוק הרלוונטיות. הקמת בית דין מינהלי מתקדם ודיגיטלי, והעברת הטיפול בעבירות מסוימות למישור המינהלי, נועדו להתמודד עם העומס הגדול שקיים כיום במערכת אכיפת החוק ובבתי המשפט הפליליים דרך מענים יעילים, מהירים ונגישים לאזרח. יתרונה של האכיפה המינהלית, לעומת האכיפה הפלילית, טמון ביכולתה לתת תגובה מהירה להפרה, ואכן מחקרים עכשוויים מעידים כי אכיפה ודאית ומידית עדיפה על פני אכיפה בתדירות נמוכה, גם אם היא חמורה יותר. לצד עקרונות אלו, וכפי שעולה מדו"ח הביניים, המנגנונים הקיימים היום לאכיפה חלופית להליך הפלילי מעלים קשיים תיאורטיים ומעשיים, אשר בשלם סבר הצוות כי נדרשת חשיבה מחודשת ויצירתית על המנגנון הרצוי לטיפול בעבירות הסדר ובעבירות נוספות. ראשית, המנגנונים של עבירות קנס ועבירות מינהליות אינם יוצרים הבחנה ברורה דיה מהדין הפלילי. כלי האכיפה המינהלי בהם הוא רק "קומה" נוספת על גבי עבירה פלילית, ומובנית בהם האפשרות לבקש להישפט, אשר בעקבותיה מוגש כתב אישום על ידי התובע ומתחיל הליך פלילי אשר עשוי לתייג את המורשע בעבירה בכתם פלילי, בין אם על ידי פרסום פסק דין פלילי בעניינו, ובין אם באמצעות האפשרות שייכנס למרשם פלילי במקרה של עבירות מינהליות. הצוות סבור כי ראוי ליצור הבחנה ברורה יותר בין ההפרות המינהליות לבין הדין הפלילי. שנית, המנגנונים נותנים מענה חלקי ביחס למגוון כלי האכיפה. כך, ברוב המקרים מדובר בסנקציה של קנס כספי בלבד, ללא אפשרויות של כלי אכיפה מגוונים יותר כגון צווים מינהליים שיאפשרו את מניעת ההפרה, תיקון הנזק שנגרם בשל ההפרה, או הרחקת המזיק. נוכח האמור, ובהתאם לשיקולים שנסקרו לעיל, נראה כי המשפט הפלילי אינו נותן מענה מספק לאכיפת עבירות הסדר, וכי מנגנון חדש של אכיפה מינהלית עשוי ליתן מענה טוב יותר שיאפשר הן הגברה של אכיפת הדין והן מתן שירות טוב יותר לציבור הרחב, ויצירת הליך משפטי מותאם, נגיש, יעיל והוגן. המנגנון שעוצב במסגרת הצעת חוק זה, נועד לקבוע כי עבירות והפרות הוראות חיקוק שייקבעו כהפרות מינהליות יטופלו במישור המינהלי, חלף המישור הפלילי. בהתאם לכך, ההחלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית על אדם שהפר הפרה מינהלית לא תהווה התחלה של הליך פלילי פוטנציאלי, אלא תשקף החלטה מינהלית להטיל אמצעי אכיפה מינהלית על הפרט בשל ראיות מינהליות לכך שאותו אדם הפר הפרה מינהלית. תקיפת החלטה להטיל על אדם אמצעי אכיפה מינהלית תעשה באמצעות הגשת השגה מינהלית לגורם המוסמך ברשות המינהלית או באמצעות הגשת ערר לבית דין מינהלי. במסגרת הצעת חוק זה, מוצע להרחיב את אמצעי האכיפה המינהליים של הרשויות המינהליות על מנת להגביר את האפקטיביות של האכיפה המינהלית ואת השימוש בה כתחליף לאכיפה הפלילית. כך, בשל ביצוע הפרה מינהלית יהיה ניתן להטיל חיוב כספי בסכום קצוב, ליתן התראה מינהלית או לצוות בצו מינהלי לבצע פעולות שונות. כמו כן, תוכל הרשות המינהלית, במקרים המתאימים לכך, להטיל במקום חיוב כספי אמצעי אכיפה חלופי שמטרתו להגביר את מודעות המפר לנזקים שנוצרו בעקבות ההפרה המינהלית ולמנוע את הישנותה או להפחית את סכום החיוב הכספי. במסגרת הצעת חוק זה, מוצע להקים בית דין מינהלי להפרות מינהליות תחת משרד המשפטים, שיפעל כערכאה ראשונה של ביקורת שיפוטית מינהלית על החלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית. בית הדין ידון ב"דן יחיד" ויתנהל בעיקרו באמצעים טכנולוגיים, באמצעות ממשק דיגיטלי מתקדם, יעיל, מהיר ונגיש לאזרח ועל בסיס מסמכים כתובים. גם באותם מקרים בהם יידרש דיון פרונטלי, הדיון יתקיים באמצעות אמצעים טכנולוגיים מבלי להידרש להגיע פיזית לאולם הדיונים, פרט למקרים חריגים. סדרי הדין ודיני הראיות יתאמו את המשפט המינהלי, באופן שיאפשר אכיפה יעילה ומקיפה יותר. במסגרת הצעת החוק מוצעים מספר תיקונים עקיפים, שנועדו להתאים את דברי החקיקה המסדירים היום היבטים שונים של הטיפול בעבירות הסדר, להסדר המוצע. השפעת החוק המוצע על קבוצות אוכלוסייה מסוימות במסגרת הצעת החוק מוצע לקבוע, כאמור, הוראות בדבר קיום הליך מינהלי בפני בית דין להפרות מינהליות, לרבות האפשרות לקיים דיונים באמצעים טכנולוגיים, וזאת חלף דיון בבית משפט. סדרי הדין ודיני הראיות בבית דין להפרות מינהליות יוסדרו במסגרת התקנות, ובמסגרת זו גם יקבעו הסדרים ייחודים בכל הנוגע לקיום הליכים בעניינם של קטינים ואנשים עם מוגבלויות, והכל בהתאם לעקרונות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971 וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998, בהתאמה. כמו כן, בדומה לדין הפלילי, מוצע לקבוע, כי לא יוטל אמצעי אכיפה מינהלית או אמצעי אכיפה חלופי על אדם בטרם מלאו לו שתים עשרה שנים. בנוסף, הצעת החוק כוללת הוראה ייחודית בכל הנוגע להפרות מינהליות המבוצעות על-ידי קטינים, בדבר שליחת העתק ההודעה על הטלת אמצעי אכיפה מינהלית גם לאחד מהורי הקטין. השפעת הצעת החוק המוצעת על התקציב ועל התקן המנהלי של המשרד היוזם, משרדים אחרים ורשויות אחרות. יישום הצעת החוק כרוך בעלויות תקציביות משמעותיות עבור משרדי ממשלה. לפיכך, בהתאם לסעיף 40א לחוק יסודות חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, המשך קידום החקיקה מותנה במציאת מקור תקציבי ליישום ההצעה או בנקיטת פעולה מאזנת, כאמור בסעיף. פרק א': הגדרות סעיף 1 מוצעות הגדרות למונחים שבהם נעשה שימוש בהצעת החוק. בין השאר, מוצע להגדיר מונחים אלה: "אמצעי אכיפה מינהלית" – האכיפה המינהלית לפי החוק המוצע כוללת שלושה כלי אכיפה: חיוב כספי, התראה מינהלית או צו מינהלי לביצוע פעולות, וזאת בהתאם לפירוט בפרק ג' להצעת החוק. ההגדרה מבהירה שהחוק מסדיר את הפרוצדורה הנוגעת לשלושת הכלים האמורים ביחס להפרות מינהליות, ואינו מתייחס לכלים מינהליים אחרים, דוגמת צווים מינהליים שמוטלים כבר כיום, מכוח הדין הקיים ושלא בשל הפרה מינהלית. "החלטה סופית להטיל אמצעי אכיפה מינהלית" – מוצע להגדיר החלטה סופית של בית דין להפרות מינהליות או פסק דין של בית משפט, המאשרים החלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית, כהחלטה סופית להטיל אמצעי אכיפה מינהלית, וכן ככל שמתקיים האמור בסעיפים 27(ב) ו-(ד). "חיקוק המקור" – לצד חוק המסגרת המוצע, תעוגן בחקיקה הספציפית ("חיקוק המקור") עצם ההתנהגות האסורה (העבירה או הוראת החיקוק). יצוין כי המנגנון המוצע דומה לזה הקבוע בחוק העבירות המנהליות, אשר מפריד בין עצם קביעת ההתנהגות האסורה לבין הפרוצדורה לאכיפתה. "ממונה" – מוצע לקבוע כי ממונה לפי חוק זה יהיה גורם בכיר ברשות האוכפת הרלוונטית. במסגרת הצעת החוק, מוצע להקנות סמכויות שונות לממונה, להבדיל מ"תובע" כהגדרתו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי. שינוי זה נובע מהמעבר מההליך הפלילי להליך המינהלי. נוכח הסמכויות שמוצע להקנות לממונה, מוצע להגביל את האפשרות להסמיכו לגורמים בכירים, בהתאם לחלופות המפורטות בהגדרה המוצעת. זהות הממונה ואופן הסמכתו יקבעו בהתאם לזהות המפקח. כמו כן, על הממונה להיות גורם מינהלי מקצועי שאינו נמנה עם הדרג הפוליטי ואינו גורם הממונה במשרת אמון. זאת, כדי להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של הממונה בהפעלת כלי האכיפה המינהלית. יצוין, כי ככלל במסגרת הצעת החוק מוצעת הבחנה בין "ממונה" לבין "גורם מוסמך" נוכח הסמכויות השונות שניתנות לכל אחד מהם. עם זאת, אין בכך בכדי למנוע בהכרח הסמכת גורם אחד לשני התפקידים, ובלבד שהוא עומד בתנאי ההסמכה המוצעים, ובהתאם לכללי מנהל תקין. "מפקח" – מוצע כי שוטר יהיה מפקח לעניין החוק המוצע, וכן גורמים נוספים המוסמכים לשמש מפקחים בהתאם להוראות פרק ח' המוצע. הסמכת הגורמים האמורים לשמש מפקחים נדרשת נוכח העובדה כי מוצע להגדיר כהפרות מינהליות לפי הצעת החוק גם עבירות שנאכפות כיום על ידי עובדי ציבור שהוסמכו במיוחד לשם כך, ובפרט נוכח הכוונה כי גם חוקי העזר, שנאכפים על ידי רשויות מקומיות, יוגדרו כהפרות מינהליות, וכדי למנוע מצב שבו אותה התנהגות ממש תיאכף בדרכים שונות, כתלות בגורם האכיפה. פרק ב': הפרות מינהליות סעיף 2 סעיף זה מהווה את הבסיס למנגנון המוצע במסגרת הצעת החוק, ונועד לשם מתן ביטוי למעבר מן המישור הפלילי שבו נעשה שימוש במונח "עבירות" - דוגמת "עבירות קנס" או "עבירות מינהליות", למישור המינהלי. בסעיף קטן (א) מוצע מנגנון לקביעת הפרות מינהליות. יצוין, כי מנגנון ומינוח דומה מופיעים בהצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021 (ס"ח 1478, עמ' 306). ההוראה המוצעת היא הוראה רחבה. לפי המוצע, הפרה מינהלית תקבע בחוק מהחוקים הקבועים בתוספת לחוק זה, או בתקנות שהותקנו לפי אותו החוק. עוד מוצע לקבוע, כי הפרה מינהלית יכולה להיות אחת משניים: עבירה פלילית שאינה מסוג פשע, וזאת בדומה לחוק העבירות המינהליות; ולחילופין הוראת חיקוק הקבועה במישור מינהלי בלבד, ללא הוראה פלילית בצדה. במובן זה הדרך לקביעת הפרות מינהליות מניחה את התשתית לקביעת הוראות חיקוק שיאכפו בדרך מינהלית בלבד, כמפורט בהרחבה בחלק הכללי של דברי ההסבר. בסעיף קטן (ב) מוצעים שני נוסחים חלופיים. האחד, מגביל את האפשרות להגדיר עבירות פליליות חדשות כהפרות מינהליות, והשני לא מטיל הגבלה זו: חלופה א' – בהתאם לחלופה זו, מוצע, במבט צופה פני עתיד, להגביל את האפשרות לקבוע עבירות פליליות חדשות כהפרות מינהליות. הוראה זו נועדה להתוות אופק מינהלי, לעודד קביעה מלכתחילה של הפרות מינהליות כהפרות של הוראות חיקוק, חלף עבירות פליליות, ובכך לקדם את חזון הצוות, שהוא כאמור ניתוק, במקרים המתאימים, מהדין הפלילי. חלופה ב' – בהתאם לחלופה זו, מוצע שלא לקבוע את המגבלה האמורה ולא לקבוע מגבלה קשיחה בכל הנוגע להצטרפות עתידית למנגנון המוצע. אין בהכרח הצדקה להבחנה האמורה בין עבירות קיימות לעבירות עתידיות, ועולה שאלה האם גם בעתיד יתעוררו מקרי ביניים, בהם תהיה הצדקה ביצירת ברירת מחדל מינהלית, לצד אפשרות במקרים חריגים לנקוט בהליך פלילי. בהיעדר חלופה כאמור – הדבר עלול להוביל לקביעת עבירה פלילית או עבירה מינהלית, וכאמור לעיל אלו לא בהכרח מסלולים עדיפים. בהתאם, לפי חלופה זו, מוצע לא לקבוע מגבלה כאמור בחוק וחלף זאת, להסדיר את הנושא במסגרת הנחיות או נהלים פנימיים. בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע כי הוראות חוק זה יחולו על הפרות מינהליות שנקבעו באחת משתי דרכים: האחת, בתקנות שר המשפטים לפי חוק זה; השנייה, בחיקוק המקור, במידה ועוגנו בחקיקה ביום תחילתו של חוק זה או לאחריו ונקבע באותו חיקוק כי הוראות חוק זה יחולו לגביו. סעיף זה נועד לתת מענה הן לעבירות שיוגדרו כהפרות מינהליות, והן להפרות של הוראות חיקוק שיוגדרו כהפרות מינהליות. בכל הנוגע לחלופה הראשונה, המנגנון המוצע דומה לזה הקיים בכל הנוגע לעבירות קנס ולעבירות מינהליות המאפשר לקבוע הפרות מינהליות. בכל הנוגע לחלופה השנייה, אפשרות זו נועדה לאפשר לקבוע בחקיקה חדשה הפרות מינהליות ותחולה של חוק המסגרת, כך שניתן יהיה להסדיר את שנדרש כבר בחיקוק המקור, ללא צורך בהתקנת תקנות ייעודיות. לעניין זה יובהר, כי לפי שתי החלופות החיקוקים הרלוונטיים יהיו מנויים בתוספת בהתאם להגדרה של "הפרה מינהלית", כמפורט לעיל, על מנת לרכז את מכלול החיקוקים בהם נקבעו הפרות מינהליות בחוק המסגרת. סעיף 3 סעיף זה נועד להסדיר את אופן התקנת התקנות לפי הצעת החוק ואת שינוי התוספת, וזאת נוכח הפרטים שצרכים להיקבע בתקנות ביחס לכל הפרה מינהלית ואשר נדרשים לשם אכיפתה. בסעיף קטן (א) מוצע לקבוע כי תקנות הפרות מינהליות שיקבע שר המשפטים יפרטו לגבי כל הפרה מינהלית מהם אמצעי האכיפה המינהלית שניתן לעשות בהם שימוש בשל אותה הפרה ואת התנאים להטלתם. יצוין, כי ככל שנקבעה הפרה מינהלית בחיקוק המקור מוצע כי יהיה ניתן לקבוע את אותם פרטים גם בחיקוק המקור, חלף התקנת תקנות ייעודיות, וזאת בהתאם לחלופה המפורטת בסעיף 2(ג)(2) להצעת החוק. בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע כי התקנות יהיו טעונות הסכמת השר הממונה על חיקוק המקור, וכן יצריכו אישור ועדה מוועדות הכנסת. יצוין, כי הכוונה לקבוע בהמשך מהי הוועדה הרלוונטית להצעת חוק זה. בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע ששר המשפטים, בהסכמת השר הממונה ובאישור ועדה, יהיה רשאי בצו להוסיף או לגרוע חוק מהתוספת, וזאת על מנת לאפשר עדכון מהיר ופשוט של התוספת, שאינו מחייב חקיקה ראשית. סעיף 4 כמפורט לעיל, ניתן להגדיר גם עבירות פליליות כהפרות מינהליות (בכפוף לשתי החלופות המוצעות בסעיף 2(ב)). סעיף זה נועד להסדיר את היחס בין הפרה מינהלית לבין עבירה פלילית ואת המקרים החריגים שבהם על אף המעבר למישור המינהלי, תהיה הצדקה להגיש כתב אישום. על אף שמוצע לקבוע את ההליך המינהלי כברירת המחדל, במסגרת ההסדר החקיקתי, עלה צורך לתת מענה גם לאותם מקרים חריגים שבהם יש הצדקה לנקוט בהליך הפלילי. נוכח התכליות העומדות בבסיס ההסדר המוצע, הכוונה היא לשמור אפשרות זו לנסיבות חריגות ביותר, ולהגביל אפשרות זו מעבר למגבלות הקבועות כיום ביחס לעבירות מינהליות ולעבירות קנס. כדי ליתן מענה למקרים חריגים מחד גיסא, ונוכח הרצון לצמצם למינימום המוצדק את אותם המקרים בהם יוגש כתב אישום, וכן ליצור אחידות באכיפה, מאידך גיסא – מוצע כי ניתן יהיה להגיש כתב אישום מטעמים שיירשמו ולאחר שהתקיימו מספר תנאים: הראשון, כי כתב האישום יוגש בהתאם לנוהל שיקבע על ידי התובע של הרשות האוכפת או מי שהוא הסמיך לכך. הנוהל שיקבע התובע כאמור, יפרט את הנסיבות והשיקולים המצדיקים הגשת כתב אישום ויפורסם באתר האינטרנט של הרשות האוכפת בעברית ובערבית. במסגרת קביעת הנוהל, מוצע כי התובע ייתן דעתו לשיקולים כגון: נסיבות מחמירות מיוחדות, מידת ההרתעה הנדרשת בנסיבות המקרה, כלומר מה תהיה דרך האכיפה – פלילית או מינהלית – שתשיג את ההרתעה היעילה במקרה הנדון; עבירות או הפרות מינהליות קודמות שביצע המפר; ואי-תשלום חיובים כספיים לפי חוק זה או קנסות קודמים בשל עבירות מינהליות או עבירות קנס. יצוין, כי הנסיבות והשיקולים המוצעים בסעיף קטן זה מבוססים על סעיף 5.2.6 להנחיית היועצת המשפטית לממשלה מספר 4.3041 בנושא "נוהל והנחיות להפעלת חוק עבירות מינהליות, התשמ"ו-1985". השני, כי טרם ניתנה למפר הודעה על החלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית מסוג חיוב כספי או התראה מינהלית. חיוב כספי הוא אמצעי אכיפה שמטרתו ענישתית, במבט צופה פני עבר. כך גם התראה מינהלית הינה אמצעי אכיפה מינהלית שמוצדק בנסיבות מסוימת, בהן נמצא שטרם הטלת חיוב כספי או צו מינהלי, ראוי ליתן לאדם לתקן או לחזור בו מהפרתו. זאת, בניגוד לצו מינהלי שהמטרות העומדות בבסיסו הן אחרות, ומבוססות על מניעה צופת פני עתיד, או השבת המצב לקדמותו. משכך, מתן צו מינהלי, אינה בהכרח מצדיקה הגבלת האפשרות להגיש כתב אישום. פרק ג': אמצעי אכיפה מינהלית בשל הפרה מינהלית כללי פרק זה נועד להסדיר את סל אמצעי האכיפה המינהלית שניתן להטיל בשל הפרה מינהלית לפי הצעת חוק זה, וכן לקבוע הוראות פרטניות ותנאים לעניין כל אמצעי אכיפה מינהלית. סעיף 5 במסגרת סעיף זה מוצע לקבוע את הבסיס לשינוי המוצע בהצעת החוק, והוא מעבר מאכיפת עבירות פליליות במישור הפלילי לאכיפת הפרות מינהליות במישור המינהלי, ולפרט את סל כלי האכיפה המינהליים. בהתאם, מוצע בסעיף קטן (א) לקבוע כי אם מצא מפקח או ממונה, לפי העניין, כי אדם ביצע הפרה מינהלית, רשאי הוא להטיל עליו אמצעי אכיפה מינהלית, וזאת על דרך החלטה מינהלית. כאמור, סעיף קטן זה דורש כי "מצא" מפקח או ממונה, לפי העניין. נטל זה שונה מ"יסוד סביר להניח", שהוא הנטל הראייתי הנדרש לשם אכיפת עבירות קנס או עבירות מינהליות, ונובע מהמעבר מהמישור הפלילי למישור המינהלי, ומהעובדה שהפרות מינהליות הן ככלל הפרות שלא נדרש בירור ראייתי מורכב להוכחת קיומן והן יהיו על פי רוב גלויות לעיני המפקח. סעיף קטן (ב) מפרט את סל אמצעי האכיפה המינהלית, וזאת בהתאם גם להגדרת "אמצעי אכיפה מינהלית". בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע כי יהיה ניתן להטיל יותר מאמצעי אכיפה מינהלית אחד בשל ביצוע הפרה מינהלית, זאת נוכח השוני בין מטרות אמצעי האכיפה המינהלית השונים. לצד זאת, מוצע לקבוע כי שימוש ביותר מאמצעי אכיפה מינהלית אחד יתאפשר רק אם חיקוק המקור או התקנות שהותקנו לפי סעיף 2 ייקבעו זאת במפורש, ובהתאם לתנאים שיקבעו שם. זאת, נוכח הצורך להתוות את שיקול דעת הגורמים האוכפים, לוודא כי אכן אין סתירה בין אמצעי האכיפה ולהבטיח שוויוניות, מידתיות ואחידות באכיפה. סעיף 6 מוצע להסמיך את היועץ המשפטי של הרשות האוכפת לקבוע בנוהל אמצעי אכיפה חלופי לאמצעי אכיפה מסוג חיוב כספי, בין אם לכל החיוב הכספי ובין אם לחלקו, שיוטל על מי שהפר הפרה מינהלית. בבסיס הצעה זו, ההנחה כי ישנם מקרים בהם הטלת החיוב הכספי אינה אפקטיבית ואף אינה רצויה, בשל נסיבות הקשורות למקרה הנדון או בשל נסיבות אישיות הקשורות למפר – דוגמת קטינים או אנשים המצויים בעוני. נוהל כאמור ייקבע בהתאם לתקנות ייעודיות שיתקן שר המשפטים, אשר יקבעו את המסגרת הכללית לקביעת אמצעי אכיפה חלופי כאמור. יובהר, כי מטרת הסעיף היא לאפשר סמכות שבשיקול דעת לרשות האוכפת לקבוע אמצעי אכיפה חלופי. זאת מתוך הבנה כי נקיטה באמצעי חלופי כאמור אינה מתאימה לכל המקרים ותלויה במאפייני ההפרה הקונקרטית. הוראת הסעיף המוצע מבוססת על סעיף 5 לחוק איסור צריכת זנות (הוראת שעה ותיקון חקיקה), התשע"ט–2019. סעיף 7 מוצע להחיל הוראות חוק זה על אדם שמלאו לו שתים עשרה שנים, וזאת בדומה לסעיף 34ו לחוק העונשין, התשל"ז–1977 (להלן – חוק העונשין) אשר קובע כי "לא יישא אדם באחריות פלילית בשל מעשה שעשה בטרם מלאו לו שתים עשרה שנה". סעיפים 15-8 סימן ב' לפרק ג' עניינו "חיוב כספי", מונח שמשקף את המעבר מהמישור הפלילי (שם מוטל קנס עקב ביצוע עבירה) למישור המינהלי. סימן זה מסדיר הן את סכומי החיובים הכספיים שניתן להטיל בשל ביצוע הפרה מינהלית, והן את אופן הפעלת הסמכות להטיל חיוב כספי בשל ביצוע הפרה מינהלית. בכל הנוגע לגובה החיובים, מוצע, כי סכום החיוב הכספי שניתן להטיל בשל הפרה מינהלית ייקבע בתקנות לפי סעיף 2. סכום זה יהיה סכום קבוע או אחוז מתוך סכום מסוים, כפי שנעשה גם כיום במקרים מסוימים מכוח חוק העבירות המינהליות. עוד מוצע, להגביל את סכום החיוב הכספי המקסימלי בשל הפרה מינהלית ל-25,000 שקלים חדשים. יצוין, כי במישור הפלילי המגבלה על הסכום המקסימלי של קנס מינהלי, שניתן להטיל בשל עבירה מינהלית, נקבע על דרך ההפנייה לחוק העונשין (ראו סעיף 2(ה) לחוק העבירות המינהליות), ובעבירות קנס בהתאם להוראות החיקוק הקובע את העבירה (סעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי). נוכח הניתוק מהמישור הפלילי נדרש לקבוע הוראה פרטנית בחוק המסגרת. המגבלה שנקבעה, משקפת את הסכומים הנהוגים כיום ונועדה להלום את חומרת המעשים. עוד יובהר, כי מדובר בקביעת סכום מקסימום המשקף כאמור את המצב הקיים לגבי מרבית העבירות המינהליות ועבירות הקנס, ואין בכך כדי להשמיע שינוי בסכומים הקבועים כיום לכל עבירה ועבירה. לצד ברירת מחדל זו, מוצע לקבוע מספר חריגים: ראשית, אפשרות לקבוע סכום גבוה יותר, ככל שהדבר נקבע לגבי עבירת קנס או עבירה מינהלית טרם כניסתו לתוקף של חוק זה, וזאת על מנת לשמר את המצב הקיים והאיזונים שנקבעו בנסיבות מקרה קונקרטי. שנית, נקבעה הוראה מיוחדת במפורש בחיקוק הספציפי, וזאת על מנת לאפשר חריגה במקרים המתאימים מכוח חקיקה פרטנית. שלישית, בכל הנוגע להפרה של חוקי עזר של רשות מקומית, מוצע לקבוע כי גובה החיוב כספי המקסימלי יעמוד על 730 שקלים חדשים, בדומה לקבוע היום עבור עבירות קנס על חוקי העזר (ראו, סעיף 265(ב)(1) לפקודת העיריות [נוסח חדש]). סעיף 9 מבוסס על האפשרות שמעוגנת גם כיום בחוק העבירות המינהליות לקבוע סכום או שיעור קנס מינהלי שונה לתאגידים. בהתאם לכך, יוטל חיוב כספי על תאגידים בסכום כפול מזה שנקבע לאותה הפרה בתקנות לפי סעיף 2. יצוין, כי בשים לב לכך שמדובר בכפל הסכום שנקבע בתקנות לפי סעיף 2 – סכום זה יכול לעלות על סך של 25,000 ₪. בכל הנוגע לאופן הטלת חיוב כספי, מוצע להבחין בין חיובים כספיים עד 10,000 ₪ לבין חיובים כספיים בסכום העולה על כך. מפקח רשאי להטיל חיובים עד לסכום של 10,000 ₪, וניתן להגיש השגה או ערר על ההחלטה. מוצע לייחד את הסמכות להטיל חיובים כספיים בסכום העולה על 10,000 ₪ לממונה, שהינו גורם בכיר יותר ברשות האוכפת. כמו כן, במקרים אלו, מוצע לקיים הליך דו-שלבי: לפי המוצע, תשלח למפר הודעה על כוונת חיוב, תינתן לו זכות הטיעון כמקובל בהליך מנהלי ורק לאחר מכן תתקבל החלטת הממונה. בכל הנוגע לתאגידים – בשים לב לכך שחלוקת הסמכויות בין מפקח לבין ממונה נשענת על הסכום שנקבע בתקנות, הרי שייתכנו מצבים בהם המפקח יהיה מוסמך להטיל חיוב כספי על תאגיד בסכום העולה על סך של 10,000 ₪, בתנאי כמובן שהסכום שנקבע בתקנות לפי סעיף 2 אינו עולה על 10,000 ₪. מוצע כי מפר יוכל לטעון טענותיו בפני הממונה בתוך 21 ימים מיום שנמסרה לו הודעה על כוונת חיוב. למפר זכות לטעון טענותיו בכתב ועליו לפרט את כל העובדות שעליהן הוא מתבסס ולצרף את כל המסמכים הנוגעים לעניין. לצד זאת, לממונה ישנה כמובן סמכות להיענות לבקשת מפר לטעון את טענותיו בעל-פה. הממונה רשאי להאריך את התקופה האמורה, ככל שמצא לנכון לעשות כן מטעמים מיוחדים שיירשמו. כאמור לעיל, יתרונה של האכיפה המינהלית טמון ביעילות הפעלתה ולכן כדי לשמור על ההליך יעיל ומהיר מוצע כי הארכת המועד תינתן מטעמים מיוחדים בלבד. לאחר שמיעת טענות המפר יחליט הממונה האם יש להטיל על המפר חיוב כספי ויודיע על כך למפר בהודעה מנומקת תוך 45 יום, אלא אם החליט להאריך תקופה זו מטעמים מיוחדים שיירשמו (סעיף 13 המוצע). ככל שהמפר בחר שלא לטעון את טענותיו, תהפוך ההודעה הראשונית על כוונת החיוב להחלטה סופית, קרי לדרישת תשלום, בחלוף 21 ימים מהמסירה למפר (או בחלוף תקופה ארוכה יותר, אם האריכה הממונה מטעמים מיוחדים שיירשמו), ועליו יהיה לשלם את סכום החיוב הכספי המצוין בה. יצוין, כי במסגרת החלטתו נתונות לממונה כלל הסמכויות הנתונות לו במסגרת הכרעה בהשגה, כמפורט להלן. הוראות אלו נובעות מכללי המשפט המנהלי, ונועדו להבטיח קיומו של הליך מנהלי תקין אחיד והוגן, והפעלה שוויונית של הסמכות, באופן ההולם את גובה החיובים בהם מדובר. יצוין, כי אופן הטלת חיובים כספיים מעל 10,000 ₪ דומה, בשינויים מסוימים, למנגנון הטלת עיצום כספי אשר מקובל בהסדרי חקיקה הכוללים סמכות זו, ונועד לייצר הליך יעיל ופשוט, אשר תואם את טיבן ואפיין של הפרות מינהליות. בנוסף, במסגרת סעיפים 10(ב) ו-12 מוצע לקבוע הוראות לעניין הודעה על הטלת חיוב כספי או כוונת חיוב, שתומצא למפר, והם מפרטים את פרטי המידע שעל מפקח לכלול בהודעה כאמור, וזאת בדומה לפרטים הנדרשים בהודעה על הטלת קנס מינהלי לפי סעיף 8 לחוק העבירות המינהליות. סעיף 14 – מוצע לעגן במסגרת חוק המסגרת את האפשרות לקבוע סכומי חיובים כספיים שונים בשל הפרה מינהלית חוזרת, קרי ביצוע מספר עבירות או הפרות מינהליות בתקופת זמן מוגדרת, או נמשכת, קרי הפרה מינהלית שלא תוקנה או נפסקה. מנגנון הטלת חיוב כספי מוגבר בשל הפרה חוזרת או נמשכת מסייע למזעור התמריץ הכלכלי הכרוך בהמשך ביצוע ההפרה ועל מנת להשיג הרתעה יעילה יותר, במקרים בהם לא היה די בהטלת החיוב הכספי המקורי. הוראה דומה קבועה בסעיף 221(ב) לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע אפשרות לקבוע קנס בשיעור שונה לעבירה חוזרת או נוספת. נוכח המאפיינים השונים של ההפרות המינהליות, מוצע לאפשר לקבוע הוראות לעניין זה במסגרת תקנות לפי סעיף 2. סעיף 15 – מוצע לקבוע הוראות עדכון בנוגע לסכומי החיוב הכספי שיבהירו את סכום החיוב הכספי בשל פער הזמנים בין ההודעה על כוונת חיוב לבין דרישת התשלום או במקרה של הגשת ערר. סעיפים 17-16 בסעיפים אלו מוצע לקבוע את המנגנון להטלת התראה מינהלית על מפר בשל ביצוע הפרה מינהלית. מנגנון ההתראה משמש את הרשות האוכפת כדי להזהיר את המפר על כך שהוא מפר את הוראות החוק שעל הפרתן ניתן להטיל אמצעי אכיפה מינהלית לפי חוק זה. במסגרת השימוש בכלי זה המפקח אינו מטיל אמצעי אכיפה מינהלית מסוג חיוב כספי או צו מינהלי על מעשה ההפרה נושא ההתראה, והוא יטילם רק בשל הפרה נמשכת – אם המפר ימשיך ויבצע את ההפרה למרות ההתראה, או בשל הפרה חוזרת – אם המפר יבצע את ההפרה פעם נוספת לאחר שנשלחה לו התראה. הוויתור של הרשות האוכפת על הטלת חיוב כספי או צו מינהלי בשל מעשה ההפרה נושא ההתראה, מוצדק בנסיבות שבהן קיים ספק אם המפר מכיר את הוראות החוק שבשל הפרתן ניתן להטיל חיוב כספי או צו מינהלי ומבין את המשמעות המשפטית של הפרתן. נסיבות אלו מנויות בפסקאות 1 עד 3 לסעיף קטן (א) המוצע, ועל היועץ המשפטי של הרשות האוכפת לקבוע בנהלים, בהרחבה, פירוט של נסיבות אלה. הנסיבה הראשונה המנויה בסעיף קטן (א) ושבשלה ניתן למסור למפר התראה היא הפרה של "הוראה חדשה" כפי שתוגדר בנוהלי הרשות האוכפת, במטרה לאפשר פרק זמן של למידה והסתגלות להוראות חדשות. ההגדרה כאמור תכלול, בין השאר, את התקופה שבה תיחשב הוראה כ"הוראה חדשה". הנסיבה השנייה המנויה בסעיף קטן (א) היא כאשר קיים ספק בדבר אופן יישום ההוראה בנסיבות העניין. ככלל, המדובר במקרים שבהם נמצא כי בוצעה הפרה, אך בנסיבות העניין המפר טעה טעות סבירה בנוגע למצב המשפטי. במקרה זה ראוי כי תפורסם הודעה גלויה לציבור, ככל שהודעה כזו רלוונטית, שתכלול הבהרה של המצב המשפטי וככל שיש צורך בכך, יצוין פרק הזמן שבו תישלח התראה מינהלית בגין הפרת ההוראה. הנסיבה השלישית המנויה בסעיף קטן (א) היא שינוי מדיניות הרשות האוכפת בנוגע לאכיפת ההוראה שהופרה. גם במקרה זה ראוי כי תפורסם הודעה גלויה לציבור על שינוי מדיניות האכיפה ביחס להפרת ההוראה שבה יציין את פרק הזמן שבו תישלח התראה מינהלית בשל אותה הפרה. כמו כן מוצע להסמיך את היועץ המשפטי של הרשות האוכפת או מי שהוסמך מטעמו לקבוע בנוהל נסיבות נוספות המתאימות להקשר המסוים שבהתקיימותן ניתן יהיה להמציא למפר התראה מינהלית. בסעיף 17 מוצע לקבוע כי אם נמסרה למפר התראה והמפר המשיך להפר את ההוראה שבשלה נשלחה ההתראה, ימסור לו המפקח או הממונה, לפי העניין, הודעה על הטלת אמצעי אכיפה מינהלית או הודעה על כוונת חיוב בשל הפרה חוזרת או נמשכת, והכל לפי העניין. יובהר כי מכיוון שבהתראה מינהלית מוותרת הרשות האוכפת, כאמור לעיל, על אמצעי האכיפה המינהלית בשל ההפרה, סכום החיוב הכספי שיוטל במקרה זה הוא בשל הימשכות ההפרה, ואינו כולל את סכום החיוב הכספי בשל ההפרה הראשונה שבשלה ניתנה ההתראה. סעיפים 21-18 צווים מינהליים הם צווים שנועדו להביא ליישום הוראות החיקוק, אשר הסמכות להוצאתם נתונה לרשות מינהלית. גם כיום, ההליך להוצאת צו מינהלי, לעיתים אינו מותנה בקיומו של הליך פלילי או מחייב נקיטת הליך פלילי עוקב. בשנים האחרונות גובר השימוש בצווים מינהליים שאינם חלק מהליך פלילי בחקיקה, וזאת כחלק מהמגמה המסתמנת של התחזקות האכיפה המינהלית חלף האכיפה הפלילית. נוכח האמור, במסגרת עבודת הצוות לדה-פליליזציה הוצע להסדיר את אופן השימוש בצווים מינהליים כחלק מסל אמצעי האכיפה המינהלית לפי חוק המסגרת. להסדרה זו שתי תכליות מרכזיות: ראשית, ליצור מסגרת כללית לשימוש בצווים מינהליים ולעגן את ההגנות ההליכיות הנדרשות, באופן שיבטיח שסמכויות אלו יופעלו באופן הוגן, אחיד ושוויוני, בפרט נוכח השימוש הגובר בצווים מינהליים בחקיקה. שנית, כחלק מדיוני הצוות עלה הצורך בהרחבת סל אמצעי האכיפה המינהלית. לעיתים כאשר מדובר בהפרות שיש תמריץ כלכלי לבצען, לא די בחיוב כספי על מנת להשיג את ההרתעה הנדרשת ולהפסיק את ביצוע ההפרה. במקרים אלו, צו מינהלי עשוי להיות יעיל יותר, באשר הוא מורה על ביצוע פעולות שמתמודדות ישירות עם עצם מעשה ההפרה, צופה פני עתיד ונועד למניעת ההפרה המינהלית או הישנותה או לשם השבת המצב לקדמותו, לפי העניין. סעיף 18(א) ו-(ג) – נוכח ייחודו של אמצעי אכיפה מינהלית זה, בפרט בהשוואה לאמצעים האחרים, מוצע לעגן במפורש את התכליות של הטלת צו מינהלי, וכן את השיקולים שיש לשקול במתן סמכות כאמור. כמו כן, מוצע לחייב לקבוע בתקנות את הפרטים הדרושים להפעלת סמכות זו ואת המסגרת להטלת צו מינהלי, חלף מתן סמכות כללית למתן צו מינהלי לביצוע פעולות. סעיף 18(ב) – במסגרת סעיף קטן זה, מוצע לפרט את הפעולות שניתן להורות על ביצוען במסגרת הצו המינהלי. פעולות אלו נסמכות על הצווים המינהליים המרכזיים הקיימים כיום בחקיקה, כדוגמת: צו הפסקה מינהלי לפי סעיף 20 לחוק רישוי עסקים, התשכ"ח–1968, שעניינו הפסקת עיסוק בעסק; צו שיפור לפי סעיף 8א לחוק ארגון הפיקוח על העבודה, התשי"ד–1954, שעניינו ציווי לקיים הוראות חיקוק שעניינן בטיחות, בריאות, גהות או רווחה בעבודה; צו מינהלי לפי סעיף 17ג לחוק התקנים, התשי"ג–1953, שעניינו ציווי להפסיק מעשה הפוגע בבריאות הציבור, בבטיחותו או באיכות הסביבה אשר נעשה בניגוד לדרישות התקן הרשמי או להימנע ממעשה כאמור; צו מינהלי לפי סעיף 45 לחוק אוויר נקי, התשס"ח–2008, שעניינו ציווי להפסיק פעולה הגורמת לזיהום אוויר, להימנע מפעולה כאמור או לנקוט אמצעים למניעת או לצמצום זיהום האוויר; ועוד. יצוין, כי במסגרת פעולות אלו אין התייחסות לצו הריסה מינהלי או צו סגירה מינהלי, וזאת נוכח עמדת הצוות שצווים מסוג זה ראוי שיוסדרו במסגרת חקיקה פרטנית, להבדיל מחוק מסגרת. סעיף 19 – במסגרת סעיף זה מוצע לעגן את התנאים להטלת צו מינהלי. נוכח ייחודיות סמכות זו, מוצע לייחדה (בכפוף לאמור בסעיף 20 המוצע) לממונה, וכן לחייב היוועצות עם יועץ משפטי ומתן זכות טיעון, בכפוף למקרים חריגים בהם קיימת דחיפות לשם השגת אינטרס ציבורי משמעותי. למען הספר ספק, סמכות הממונה לפי סעיף זה אינה ניתנת לאצילה. סעיף 20 – במסגרת סעיף זה מוצע לאפשר הטלת צו מינהלי ארעי על ידי מפקח, להבדיל מממונה, לתפיסה זמנית או הגבלת שימוש ברכוש באמצעותו בוצעה ההפרה. סמכות זו נדרשת, באותם מקרים בהם יעילות הצו טמונה במידיות שלו לצורך הפסקת ההפרה, ומקום בו קיים אינטרס ציבורי משמעותי או שאי מתן הצו המינהלי באופן מיידי ימנעו את האפשרות לאכיפת ההפרה המינהלית. במקרים אלו, הצו יעמוד בתוקפו לפרק זמן שלא יעלה על 48 שעות והממונה מוסמך להאריכו עד ל-30 ימים, בדומה לסמכותו ליתן צו מינהלי לפי סעיף 19. סעיף 21 – מוצע לקבוע את השלכות אי קיום צו מינהלי, בין אם בדרך של נקיטת פעולות הדרושות באופן סביר לשם ביצועו על ידי הרשות האוכפת וחיוב המפר בהוצאות הרשות בגין פעולות אלה, ובין אם בדרך של הטלת חיוב כספי בשל כך. סעיף 22 – מוצע לקצוב את תוקף הצו המינהלי שמוסמך ממונה להטיל, וזאת בהתאם להוראות הנהוגות בחקיקה. הארכת הצו מעבר לתקופה זו תעשה בהחלטת בית הדין להפרות מינהליות. סעיף 23 – כבר כיום ישנן הוראות חוק שונות בהן מעוגנות הסמכות להטיל צו מינהלי, כחלק מהסמכויות הרגולטוריות. נראה שלפחות חלק מדברי חקיקה אלו רלוונטיים גם להצעת החוק המוצע ולקביעת הפרות מינהליות. משכך, מוצע לקבוע סעיף ברירת דין, אשר יסדיר את היחס הצווים המינהליים הקיימים לבין הפרות מינהליות, ככל שתקבענה. פרק ד': המצאת הודעה על הטלת אמצעי אכיפה מינהלית סעיף 24 מוצע להודיע למפר במסגרת ההחלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית או בהודעה על כוונת חיוב, על זכותו לקבל לידיו את המידע שעל בסיסו התקבלה החלטה כאמור, וזאת בהתאם להוראות סעיף 56. סעיף 25 מוצע לעגן את דרכי ההמצאה של הודעה לפי החוק המוצע. ההסדר המוצע מבוסס על סעיף 35 לחוק העבירות המינהליות וסעיף 237 לחוק סדר הדין הפלילי. זאת, לצד עיגון האפשרות להמציא הודעה באופן דיגיטלי בהתאם לחוק פנייה לגופים ציבוריים באמצעי קשר דיגיטליים (תיקון מס' 2 והוראת שעה), התשפ"ב–2022. עוד מוצע להסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות משלימות בעניין המצאת מסמכים, וזאת נוכח השונות הקיימת בין ההפרות השונות שאולי יצריכו דרכי המצאה ייחודיות. לפי המלצות ועדת שפירא, יש לשלוח לאחד מהורי הקטין העתק מההודעה על הטלת קנס כדי ליידעם על כך. זאת, הן בשל עקרון השמירה על מעורבות ההורים בחיי ילדיהם הקטינים, והן בשל העובדה כי במרבית המקרים ההורה הוא אשר נדרש לשלם את הקנסות, כשלעתים נודע לו על הטלת הקנס רק בשלב האכיפה ולאחר צבירת ריביות ופיגורים. יחד עם זאת, לא יהיה באי-המצאת ההעתק להורה כדי לפגוע בחוקיות ההודעה על החלטה להטיל קנס. סעיף קטן (ו) נועד להבהיר, כי הוראות אלו אינן יחולו על הליכים שיפוטיים. דרכי ההמצאה בהליכים שיפוטיים יקבעו במסגרת סדרי הדין, כפי שנהוג. סעיף 26 הסעיף המוצע מבוסס על סעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, אשר קובע הוראות ייחודיות בדבר מועדי המצאה בעבירות קנס. ככלל, מוצע להגביל את האפשרות להמצאת הודעה על החלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית לשנה, ולצד זאת לאפשר לקבוע בתקנות תקופה ארוכה יותר, וזאת ככל שימצא שישנן הפרות מינהליות ספציפיות, שלאור מאפייניהן נכון לקבוע בעניינן תקופה ארוכה יותר. הגבלת פרק הזמן לשנה משקפת את אופי אכיפה מינהלית, שיעילותה נובעת ממידיות וודאות. למען הסר ספק, יובהר כי מתן התראה מינהלית או הודעה על כוונת חיוב קוטע את מרוץ הזמנים, כך שפרק הזמן הקבוע בהתראה לשם תיקון ההפרה או פרק הזמן להעברת ההתייחסות להודעה על כוונת חיוב לא ייכללו במסגרת פרק הזמן להמצאת החלטה על הטלת אמצעי אכיפה מינהלית לפי סעיף זה, ככל שבהמשך תידרש החלטה כאמור. פרק ה': תשלום חיוב כספי סעיף 27 בסעיף קטן (א) מוצע לקבוע את המועד לתשלום חיוב כספי – 90 ימים מיום המצאת ההודעה על הטלת חיוב כספי (בדומה למסגרת הזמנים הקבועה בסעיף 229(א) לחוק סדר הדין הפלילי), וזאת אם לא הוגש ערר לבית הדין להפרות מינהליות. נוסח סעיף קטן (א) מבוסס על סעיף 16 לחוק העבירות המינהליות. יצוין, כי בדומה לחוק העבירות המינהליות, מועד תשלום קנס בשל הפרה מינהלית יידחה אם הוגש ערר לפי סעיף 42, אך לא יידחה במקרה שבו מוגשת השגה לפי סעיף 31. סעיפים קטנים (ב) עד (ד) מבוססים על הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי, ונועדו להבהיר את הנפקות של תשלום חיוב כספי או אי-תשלומו. סעיפים קטנים אלה קובעים סייג למקרים בהם רואים במפר ששילם חיוב כספי או שלא שילם חיוב וחלפו המועדים להגשת השגה או ערר בשל ההפרה, כאילו ההחלטה בעניינו סופית. סייג זה רלוונטי גם ככל שהוגשה השגה באיחור והוחלט לדון בה ולבטל את החיוב הכספי, או שהוגש ערר באיחור ובית דין להפרות מינהליות החליט לדון בו אף שהוגש באיחור. סעיף 28מוצע לקבוע הוראות בדבר אופן תשלום וגביית חיוב כספי. ככלל, כיום חלה תוספת הפיגור הקבועה בסעיף 67 לחוק העונשין, על עבירות קנס ועבירות מינהליות (ראו סעיפים 229(ב), (ו) ו-(ז) לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 17 לחוק העבירות המינהליות). ההסדר המוצע נועד לקבוע מנגנון עצמאי, אשר ייתן ביטוי, מחד גיסא, למעבר מההליך הפלילי להליך מינהלי, באופן שאינו מצדיק את אימוץ תוספת הפיגור הנוהגת בהליכים פליליים, ומאידך גיסא, לכך שאופי המעשים, הסיכון הטמון בהם ומכאן – חומרתם, מצדיקים קביעת תמריץ משמעותי לתשלום החיוב הכספי במועד. משכך מוצע, לקבוע תוספת פיגור בגובה 35% מהחיוב הכספי שהוטל בשל הפרה מינהלית, או מחלקו שלא שולם, ובתום כל תקופה של ששה חדשים שעברו מהמועד לתשלום הקנס – חמישה אחוזים נוספים מהחיוב הכספי או מחלקו שלא שולם, לפי העניין. יצוין, כי הוראה דומה מוצעת במסגרת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021. תוספת הפיגור תתווסף לגובה חיוב כספי שלא שולם, כולו או חלקו, במועד שנקבע לתשלומו. בהתאם, תוספת הפיגור תתווסף על סכום החיוב הכספי בין אם הקנס לא שולם במועד הקבוע בסעיף 27(א) להצעת החוק, ולא הוגש ערר, ובין אם החיוב הכספי לא שולם לאחר שבית דין להפרות מינהליות או בית משפט אישר את ההחלטה להטיל חיוב כספי, בהתאם למועד הקבוע בסעיף 42(ד). בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע את סדר זקיפת הסכומים שנגבו, וזאת בדומה להסדר הקיים כיום במרכז לגביית קנסות. סעיף 29 האפשרות לפטור אדם מתשלום תוספת פיגור מוסדרת במסגרת סעיף 5ג לחוק המרכז לגביית קנסות, אשר מוצע להחיל על גביית חיובים כספיים לטובת אוצר המדינה לפי הצעת החוק (ראו סעיף 30 המוצע). עם זאת, חוק זה אינו בהכרח חל על חובות הנגבים לקופת הרשות המקומית. משכך, מוצע להסדיר במפורש את הסמכות לפטור מתשלום תוספת פיגור בכל הנוגע לחובות אלו. ההסדר המוצע מבוסס על הוראות סעיף 229(ו) לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף 30 מוצע להחיל את הדינים הקיימים על גביית חובות לאוצר המדינה ועל גביית חובות לקופת הרשות המקומית, לפי העניין. ביחס לגביי חובות לאוצר המדינה, מוצע כי הוראות חוק המרכז לגביית קנסות יחולו על גביית חובות לפי הצעת החוק לאוצר המדינה, מלבד גביית חובות בגין חיובים כספיים שהוטלו על ידי רשות המיסים אשר על גביתם יחולו הוראות פקודת המסים (גביה) בהתאם למצב הקבוע היום. עוד מוצע לקבוע כי לגבי חיובים אשר ייגבו על ידי המרכז לגביית קנסות, ייגבו אף אם טרם הגיע מועד פירעונם כך שתשלום החיובים למרכז יתאפשר כבר מיום הראשון לתשלום החיוב. כמו כן מוצע כי הוראות פקודת המסים (גביה), יחולו על גבייתו של חיוב כספי לקופת הרשות המקומית. יצוין, כי אין בכך בכדי לשולל את האפשרות להסמיך את המרכז לגביית קנסות לגבות חוב בשם רשות מקומית בהתאם לפסקה (16א) להגדרה "חוב" שבחוק המרכז לגביית קנסות. פרק ו': השגה על החלטת מפקח להטיל אמצעי אכיפה מינהלית כללי במסגרת פרק זה מוצע להסדיר את הסמכות לדון בהשגה על החלטת מפקח להטיל אמצעי אכיפה מינהלית. יצוין, כי בכל הנוגע לעבירות מינהליות ולעבירות קנס קבוע הליך מקביל להשגה של בקשה לביטול קנס, אשר מוגשת לתובע (ראו, סעיף 8א לחוק העבירות המינהליות וסעיף 229(ג) לחוק סדר הדין הפלילי). נוכח המעבר להליך מינהלי, מוצע להתייחס להליך זה כהשגה על החלטה להטיל קנס (חלף בקשה לביטול), וכן להקנות סמכות זו ל"גורם מוסמך", כהגדרתו בסעיף 31, חלף "תובע" כהגדרתו בסעיף 12 לחוק סדר הדין הפלילי. זהות הגורם המוסמך ואופן הסמכתו יקבעו בהתאם לזהות המפקח. מוצע להתייחס במפורש להשגה על החלטת מפקח (להבדיל מממונה). בכל הנוגע להחלטות ממונה, נראה כי התועלת במסלול ההשגה פחותה: ראשית, מדובר בהחלטה שמלכתחילה מתקבלת על ידי גורם בכיר ברשות האוכפת. שנית, בכל הנוגע להטלת חיוב כספי מעל 10,000 ₪ – החלטה זו מתקבלת לאחר קיום הליך שימוע מסודר, במסגרתו יכול המפר להעלות את כל טענותיו וכן לטעון לעניין הפחתת הסכום או אמצעי אכיפה חלופי. בכל הנוגע להטלת צו מינהלי (ובכלל זאת, צו מינהלי ארעי הניתן על ידי מפקח) – צו מינהלי מעצם טבעו מוגבל בזמן ולכן פרק הזמן לתקיפתו מוגבל מאוד. השגה במקרים אלו, יכולה לאיין את האפשרות להביא את הדברים לבחינת ערכאה שיפוטית. נוכח האמור, נמצא שאין צורך להתייחס להשגה על החלטת ממונה במפורש. לצד זאת, יובהר כי אין בכך בכדי לגרוע מסמכותה של רשות מינהלית לבחון מחדש את החלטותיה, כחלק מסמכויות העזר הנתונות לה. סעיף 34-31 במסגרת סעיף 31 מוצע לקבוע את ההוראות הבסיסיות להשגה, ובכלל זה פרק הזמן להגשת השגה וסוגי הטענות שניתן להעלות במסגרתה. סמכויות הגורם המוסמך במסגרת הדיון בהשגה, תואמות את עמדת הצוות לדה-פליליזציה, אשר סבר שנכון להרחיב את סל הכלים המינהליים וכן להוסיף, במקרים המתאימים, אמצעי ביניים (כדוגמת אמצעי אכיפה חלופי או אפשרות הפחתה). ככלל, הוראות סעיפים 31 ו-32 מבוססות על הוראות סעיף 229 לחוק סדר הדין הפלילי וסעיף 8א לחוק העבירות המינהליות. למען הסר ספק יצוין, כי החוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות), התשי"ט-1958 חל על החלטתו של הגורם המוסמך. בסעיף 31(ו) מוצע לקבוע במפורש, כי הגשת השגה אינה דוחה את המועד לתשלום החיוב הכספי, בדומה למצב הקיים בעבירות קנס ובעבירות מינהליות. משכך, וככל שיחלוף מועד התשלום, תיווסף לחיוב הכספי תוספת ריבית. סעיף 35 ככלל, החיוב הכספי הוא סכום קבוע. כדי שממונה יוכל להטיל חיוב כספי בסכום נמוך יותר, נדרשת הסמכה מפורשת. מוצע ליתן לממונה סמכות להפחית את שיעור החיוב הכספי בחיובים העולים על 1,000 ₪. רף כספי זה נקבע לאור דיוני הצוות לדה-פליליזציה והאיזון בין הרצון לאפשר אמצעי ביניים והתחשבות בנסיבות הפרטניות של ההפרה ושל המפר מחד גיסא, לבין החשש כי הפחתת חיובים בסכומים נמוכים יחסית, שהם גם השכיחים יותר, עשויה לסכל את יעילות ופשטות ההליך ולפתוח פתח לחוסר אחידות בין הרשויות השונות. מוצע לתחם את סמכות ההפחתה על מנת לשמר על אחידות ושוויוניות האכיפה, ובהתאם להגביל את העילות בשלן יופחת סכום החיוב ולקבוע את שיעור ההפחתה. בתוך כך, מוצע, לעגן בחוק שתי עילות הפחתה מרכזיות, ולצד זאת לאפשר לקבוע שיעורי הפחתה פרטניים בתקנות, המתאימים למאפייני ההפרה המינהלית. לבסוף, מוצע להגביל את שיעור ההפחתה הכולל לסך של 70% מסכום החיוב הכספי, וזאת נוכח האפשרות לקבוע נסיבות הפחתה נוספות בתקנות. פרק ז': הקמת בית דין להפרות מינהליות, ערר וערעור סעיף 36 מוצע לקבוע כי שר המשפטים יקים בית דין מינהלי, אחד או יותר, בהתאם להמלצות המסתמנות של הצוות לדה-פליליזציה ובהתבסס על העקרונות המפורטים בחוק בתי דין מינהליים ובהנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 2.3203 בנושא "המדיניות לגבי הקמת בתי דין מינהליים". בהתאם לעקרונות הקבועים בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה, מוצע להסמיך בית דין לדון בנושאים ספציפיים, אשר מבוססים על מערכת עובדות שאינה מורכבת באופן יחסי, אם נמצא כי היקף ההליכים הצפוי מצדיק את הקמת בית הדין, והעברת הנושאים לטיפולו של בית הדין תקל על העומס במערכת השפיטה. בית הדין ידון ב"דן יחיד". לאור מתכונתו הייחודית הדיגיטלית של בית דין להפרות מינהליות, כמוצע לפי סעיפים 43 ו-44 להצעת החוק, נראה על פניו כי בית הדין יוכל לפעול לפי סמכות שיפוט של כל שטח המדינה, פרט למקרים החריגים שבהם יידרש דיון פרונטלי. יצוין, כי סוגית הסמכות המקומית תוסדר באופן מסודר בתקנות שייקבעו לפי סעיפים 46 ו-59 להצעת החוק. בהתאם להמלצות המסתמנות של הצוות, בית דין להפרות מינהליות יוקם בידי שר המשפטים, תחת משרד המשפטים, וזאת ממספר טעמים: ראשית, בית דין מינהלי, מעצם טבעו כגוף בלתי-תלוי, כפי שנובע גם מעקרון אי-התלות שבסעיף 3 לחוק בתי דין מינהליים, נדרש לעצמאות מוסדית מהגורמים שקיבלו את ההחלטה המינהלית בדבר מתן הודעה על הטלת קנס; שנית, משרד המשפטים הוא בעל ניסיון משמעותי בהקמה וניהול של בתי דין מינהליים וועדות ערר שונות; שלישית, כיום נושא עבירות מינהליות ועבירות קנס מתנהל על-ידי התביעה המשטרתית והפרקליטות, ולא נראה נכון להכניס לתוך ההליך גורם ממשלתי נוסף, הצפוי לסרבל את הטיפול בתחום. סעיפים 37 עד 40בסעיפים אלה מוצע להסדיר את אופן מינוי חברי בית דין להפרות מינהליות וראש בית דין להפרות מינהליות וכן את אופן הפסקת כהונתם. סעיפים אלה נועדו להבטיח את עצמאותם ואי-תלותם של חברי בתי הדין וראש בית דין, וזאת בהתאם להוראת סעיף 3 לחוק בתי דין מינהליים ולפיה "בענייני שפיטה אין מרות על חבר בית דין זולת מרותו של הדיין". בהתאם, מוצע כי חברי בתי דין וראש בית הדין ימונו על פי בחירת ועדה, וזאת כפי שנעשה במינוי דיינים גם לבתי דין מינהליים אחרים (ראו למשל סעיפים 13יא(א1) ו-13כג(ב) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן – חוק הכניסה לישראל)). עוד מוצע, כי חברי בית הדין וראש בית הדין ימונו לתקופת כהונה אחת בת שבע שנים. הוראה זו תואמת את הרציונאליים העומדים בבסיס החלטת ממשלה מס' 4062 בנושא "קביעת תקופת כהונתם של נושאי משרה בכירים בשירות המדינה" מיום ז' באלול התשס"ח (7 בספטמבר 2008) והחלטת ממשלה מס' 4470 בנושא "רשימת המשרות הבכירות בשירות המדינה שעליהן יחול ההסדר בדבר קביעת תקופת כהונה ומשך תקופת הכהונה או הפז"מ שנקבעה לגבי כל משרה" מיום י"ד בשבט התשס"ט (8 בפברואר 2009). בהחלטות אלה נקבע, כי נושאי משרה במשרות שבהן לעצמאות ולאי התלות של נושא המשרה חשיבות מיוחדת, כגון משרות שהנושאים בהן ממונים על אכיפת החוק, טוהר מידות ורגולציה, ימונו לתקופת כהונה אחת שאינה ניתנת להארכה. בכל הנוגע להפסקת כהונה לפני תום תקופת הכהונה, כדי לחזק את אי-תלותם חברי בית דין להפרות מינהליות וראש בית הדין ואת מרותם להוראות הדין בלבד, מוצע להסדיר בחוק את העילות לסיום כהונתם. העילות הקבועות בסעיף המוצע דומות לאלה הנהוגות לגבי שופטים, בהתאם לסעיף 7 לחוק-יסוד: השפיטה. בכל הנוגע להחלטת הוועדה כמשמעותה בסעיף 37(ד) ו-(ה) לחוק המוצע, עילה זו תואמת את התיקון המוצע במסגרת הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב-2021 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992 (להלן – חוק בתי דין מינהליים) אשר במסגרתו מוצע למנות אחראי על בירור תלונות על התנהגות חברי בית דין, במסגרת מילוי תפקידם, לרבות תלונות לעניין דרך ניהול הליכים על ידם. בניגוד לאמור בתיקון המוצע בחוק בתי דין מינהליים, המלצת האחראי על בירור תלונות בדבר סיום כהונה של חבר בית דין להפרות מינהליות תובא בפני הוועדה, כמשמעותה בסעיף 37(ד) או (ה), לפי העניין. יצוין, כי בשים לב לכך כי התיקון המוצע לחוק בתי דין מינהליים נכלל בגדר הצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות כאמור, בשלב זה הוא לא מפורט בשנית במסגרת הצעת חוק זה. בהמשך הליך החקיקה, וככל שיהיה צורך, ישולב התיקון המוצע במסגרת טיוטת החוק. סעיף 41מוצע להקנות לראש בית דין להפרות מינהליות את הסמכויות הנתונות לחבר בית דין לפי הצעת החוק. סעיף 42 בסעיף זה מוצע לקבוע את האפשרות להגיש ערר לבית דין להפרות מינהליות על החלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית, על כל ההיבטים הכרוכים בכך, כדוגמת אופן המצאת ההודעה על ההחלטה להטיל אמצעי אכיפה מינהלית, או החלטה בהשגה. עוד מוצע להסדיר את מסגרת הזמנים להגשת ערר. יצוין, כי יש הבחנה בין שני מצבים: ככלל ערר יוגש בתוך 90 ימים מיום המצאת ההודעה כאמור, ואם הוגשה השגה לפי סעיף 31 – בתוך 30 ימים מיום ההחלטה בהשגה. הוראה זו תואמת את מסגרת הזמנים הקבועה כיום בסעיף 229(א)(1) לחוק סדר הדין הפלילי. עוד מוצע להקנות לבית הדין להפרות מינהליות סמכות להאריך את התקופות להגשת ערר. הוראות מפורטות בדבר אופן הגשת הערר והפרטים שעל הערר לכלול, ייקבעו בתקנות. סעיף קטן (ד) נועד להבהיר את פרק הזמן לתשלום חיוב כספי בשל הפרה מינהלית, ככל שבית הדין להפרות מינהליות או בית משפט אישרו את ההחלטה להטיל חיוב כספי. הוראה דומה מופיעה בסעיף 66 לחוק העונשין. סעיפים 43 ו-44 סעיפים אלה נותנים ביטוי לייחודו של ההליך בפני בית דין להפרות מינהליות. בהתאם להמלצות המסתמנות של הצוות לדה-פליליזציה והצעת חוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב–2021, מוצע שההליך כאמור יתנהל באופן מקוון. מוצע לקבוע כי בית הדין להפרות מינהליות ינהל את הליך הערר באמצעות מערכת מקוונת אשר תנגיש את ההליך לעוררים, וזאת בדומה להליכים דומים אשר מתקיימים באופן זה ברחבי העולם. אפשרות זו תואמת גם את החלטת ממשלה מס' 260 בנושא "תכנית להאצת השירותים הדיגיטליים לציבור ולקידום הלמידה הדיגיטלית ותיקון החלטת ממשלה" מיום ה׳ באב התש״ף (26 ביולי 2020) שבה הוחלט להטיל על משרד המשפטים להקים תשתית רוחבית שתאפשר לקיים דיונים בהיוועדות חזותית בבתי דין מינהליים שבאחריות משרד המשפטים וכן תשתית שתאפשר ליישב סכסוכים באופן מקוון (ODR – On-line Dispute Resolution) (סעיף 14 להחלטת הממשלה). הוראות לגבי אופן ניהול ההליך באמצעות מערכת מקוונת ועיקריו יקבע שר המשפטים בתקנות. לצד, המעבר למערכת מקוונת, נוכח החדשנות של ההסדר המוצע ועל מנת ליתן מענה לאוכלוסיות שונות ולאנשים בעלי אוריינות דיגיטלית נמוכה בפרט, מוצע לקבוע כי משרד המשפטים יעמיד לרשות הציבור מוקדי שירות. ככלל, ההליכים בבית הדין להפרות מינהליות יתנהלו על בסיס מסמכים כתובים, מבלי שהצדדים יידרשו להופיע באופן פיזי בפני חבר בית הדין. יובהר, כי בהתאם לסעיף 1 בפרק ד' להנחיית היועץ המשפטי לממשלה מס' 1.2500 בנושא "כללים מנחים לגיבוש הסדרים דיגיטליים" מיום י"א בתשרי התש"ף (10 באוקטובר 2019), כתב שנוצר באופן אלקטרוני כלול בהגדרה "כתב" לפי חוק הפרשנות, התשמ"א–1981. במקרים יוצאי הדופן, שבהם סבור חבר בית דין להפרות מינהליות כי יש צורך לשמוע את הצדדים בעצמם, ברירת המחדל תהיה קיום דיון באמצעים טכנולוגיים, אשר יחליפו את הצורך בהגעה פיזית לבית הדין להפרות מינהליות. ההגדרה של "אמצעים טכנולוגיים" מבוססת על ההגדרה שבה נעשה שימוש בדברי חקיקה אחרים, וביניהם סעיף 21(ה)(4) לחוק התכנית לסיוע כלכלי (נגיף הקורונה החדש) (הוראת שעה), התש"ף–2020 וסעיף 12(ג)(3)(ב) חוק מענק לעידוד תעסוקה (הוראת שעה – נגיף הקורונה החדש), התש"ף–2020. במידה שהדבר אינו אפשרי ויהיה בכך כדי לפגוע בעשיית צדק בעניינם של הצדדים, יתקיים דיון במעמד הצדדים. מוצע לקבוע בסעיף 44(ג) את השיקולים העיקריים הרלוונטיים לקבלת החלטה בדבר מתכונת הדיון. בהתאם לעבודת מטה משרדית שנעשתה במשרד המשפטים, ככלל מתכונת הדיון מושפעת מהשאלות המתעוררות בהליך (האם מדובר בעיקרה במחלוקת משפטית או עובדתית), מורכבות ההליך, היקף הראיות וסוגן (האם מדובר בראיות בכתב, ראיות שניתן להציג באופן דיגיטלי ועוד) ועמדת הצדדים, ככל שהוגשה. אופן קיום דיון באמצעים טכנולוגיים ייקבע בתקנות שיתקין שר המשפטים. עוד מוצע, כי שר המשפטים יקבע בתקנות כאמור הוראות לעניין האפשרות החריגה לקיים דיון במעמד הצדדים, וזאת בין השאר בשים לב לעקרונות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, התשנ"ח–1998 ולמאפייניהם הייחודיים של קטינים ולעקרונות חוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א–1971. יצוין, כי הוראות אלה יתייחסו הן למקרים שבהם דיון על בסיס כתב אינו נותן מענה הולם לצרכיו של בעל דין כאמור, הן לצורך להתאים את הדיון באמצעים טכנולוגיים והן לקיום דיון באופן שיאפשר השתתפות בדיון, ככל שלא די בהתאמות כאמור. שאר סדרי הדין ודיני הראיות בבית הדין להפרות מינהליות יהיו בהתאם לעקרונות ההליך המינהלי, כעולה מההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים החלות לעניין בית דין כאמור (ראו סעיף 47 להצעת החוק). סעיף 45סעיף זה נועד להבהיר את סמכויות בית הדין להפרות מינהליות בעת הדיון בערר, בהתאם להסדר הקבוע לעניין זה בסעיף 37 לחוק בתי דין מינהליים. לפי המוצע, בית הדין יקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה שעליה עוררים, באופן שייתן ביטוי לאופיו המינהלי של ההליך בפני בית הדין. יצוין, כי בשים לב לכך שעסקינן בהליך ביקורת שיפוטית, סמכויות בית הדין בערר, לרבות הסמכות לשנות את ההחלטה, כפופות לסמכות הרשות המינהלית. עוד יובהר, כי ככל שיוחלט להחזיר את ההחלטה לבחינת הרשות המינהלית, החלטתה בהליך תהווה החלטה חדשה שגם בהתייחס אליה יכול אדם לשלם את החיוב הכספי או להגיש ערר, קרי לפתוח בהליך מינהלי חדש. סעיף 46מוצע להסמיך את שר המשפטים לקבוע את סדרי הדין, סדרי המינהל ודיני הראיות בבית דין להפרות מינהליות. כן מוצע לקבוע את סמכות ראש בית הדין לעניין סדרי דין וסדרי מינהל, וזאת בנוסף לתפקידים המנויים בחוק בתי דין מינהליים. לפי המוצע, ראש בית הדין יהיה אחראי בפני שר המשפטים על ביצועם של סדרי הדין והמינהל של בית דין להפרות מינהליות, וזאת בדומה לסמכויות המוקנות למנהל בתי המשפט מכוח חוק בתי המשפט (ראו סעיף 82 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)). לשם כך, מוצע להקנות לראש בית דין להפרות מינהליות סמכות לקבוע הוראות מפורטות ליישום סדרי הדין וסדרי המינהל בעניינים המנויים בסעיף שנקבעו לגביהם תקנות. עניינים אלה, הגם שמשפיעים על ציבור המתדיינים, נוגעים לתפקודו השוטף והיומיומי של בית הדין להפרות מינהליות, ונראה כי ראש בית הדין, כמי שעומד בראש המערכת ונוכח מקצועיותו והכרתו את הצרכים ואת ההליכים בפועל, הוא הגורם המתאים לקבוע הוראות בעניינים אלה. למען הסר ספק יובהר כי הוראות אלה יהיו כפופות להוראות החוק המוצע ולתקנות שייקבעו מכוחו. עוד יובהר כי אין באמור כדי לגרוע מסמכותו של ראש בית דין להפרות מינהליות לקבוע סדרי עבודה ומינהל פנימיים שיחולו בבית הדין בלא התקנת תקנות בעניינים אלה, וזאת בהתאם לסמכויות העזר הנתונות לו. סעיף 47הוראות חוק בתי דין מינהליים הן שיוריות. לכן, ככל שאין בחוק המוצע הסדר אחר המתגבר על ההסדרים הקיימים בחוק בתי דין מינהליים (ראו לעניין זה סעיף 4(ג) לחוק בתי דין מינהליים), וככל שהוראה מסוימת בחוק האמור לא הוחרגה – היא חלה. בסעיף זה מוצע לקבוע כי ההוראות לפי חוק בתי דין מינהליים יחולו על בית דין להפרות מינהליות, למעט הסעיפים המפורטים בסעיף המוצע. יצוין, כי מרבית ההוראות שמוצע להחריג הן הוראות שממילא אינן רלוונטיות להסדר זה. כך, למשל, בענייננו מדובר במותב של דן יחיד ומשכך ממילא סעיפים 7, 16, 17, 18 ו-41 לחוק בתי דין מינהליים אינן רלוונטיות. כך גם סעיף 13 אינו רלוונטי שכן בענייננו מוצע, כי חברי בית הדין להפרות מינהליות יהיו עובדי מדינה. סעיפים אחרים אינם רלוונטיים שכן נקבעו בחוק המוצע הסדרים פרטניים בדבר אופן ניהול הדיון בפני בית הדין ובדבר סמכותו. סעיף 48מוצע להסדיר את הליכי הערעור על החלטת בית דין להפרות מינהליות. בסעיף קטן (א) מוצע, כי על החלטת בית דין להפרות מינהליות תינתן זכות ערעור לבית משפט שלום, אשר לו הידע והניסיון בעניינים שמוצע להעבירם לסמכות בית דין להפרות מינהליות. נוכח המעבר להליך מינהלי, מוצע להבהיר כי הערעור יתנהל על פי סדרי הדין המינהליים. כך גם בסעיף 59(א), מוצע להבהיר, כי סדרי הדין בערעור לבית משפט, יקבעו במתכונת דומה לסדרי הדין הנהוגים בבית משפט לעניינים מינהליים ולעקרונות סדרי הדין המינהליים. זאת, בשים לב למעבר למישור המינהלי ולכך שבית דין להפרות מינהליות יקיים ביקורת שיפוטית על ההחלטה. השופט (בדימוס) יצחק זמיר התייחס בספרו "הסמכות המינהלית" למאפייניו של ערעור מינהלי, וכך צוין לעניין זה: "ערעור על החלטה של בית דין מינהלי דומה לערעור על פסק דין בעניין אזרחי מבחינה זאת שבית המשפט שלערעור בודק, בזה כמו בזה, את שאלת החוקיות של החלטת ערכאה שיפוטית. עם זאת ערעור על החלטת בית דין מינהלי שונה מערעור על פסק דין בעניין אזרחי, בעיקר משום שבערעור כזה בית המשפט נכנס לטריטוריה של המשפט המינהלי, ועשויה להיות לכך השפעה על היקף הביקורת בערעור. כך בייחוד כאשר הערעור אינו מוגבל לשאלת החוקיות של החלטת בית הדין, אלא הוא נעשה ערעור מורכב, הכולל גם ביקורת על החלטת הרשות המינהלית" (הסמכות המינהלית, כרך ד – סדרי הביקורת השיפוטית 2575 (2017)). עוד מוצע, כי פרק הזמן להגשת ערעור יהיה 60 ימים מיום מתן ההחלטה, בדומה לפרק הזמן שנקבע להגשת ערעור מינהלי לפי תקנה 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), התשס"א-2000. יובהר, כי ערעור כאמור יידון בפני דן יחיד, וזאת בהתאם לסעיף 47 לחוק בתי המשפט אשר קובע ברירת מחדל של דיון בפני דן יחיד בבית משפט שלום. בסעיף קטן (ב) מוצע לקבוע את ההסדר לעניין ערעור על החלטה אחרת של בית הדין להפרות מינהליות. בהליכים מינהליים אין ככלל אפשרות לערער על החלטות ביניים, אלא על החלטות ביניים מסוימות שמנויות במסגרת החוק, וזאת כדי להבטיח סעד מהיר ויעיל. מודל זה קיים גם בחוק הכניסה לישראל, ובחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן: חוק בתי משפט לענינים מינהליים). סוגי ההחלטות המנויות בסעיף מבוססות על סוגי ההחלטות שניתן להגיש בעניינן בקשת רשות ערעור לפי חוק בתי משפט לענינים מינהליים, בשינויים הנדרשים נוכח אופי ההליכים ומאפייניהם. יצוין בהקשר זה, כי בענייננו סעד זמני אינו רלוונטי, באשר אדם ממילא אינו נדרש לשלם את החיוב הכספי בשל הפרה מינהלית טרם הגשת ערר לבית הדין להפרות מינהליות (ראו סעיף 9(א) סיפה לחוק המוצע). בכל הנוגע להחלטה בדבר פסלות חבר בית דין, יצוין כי מבחינת הדין המהותי, קובע סעיף 15 לחוק בתי דין מינהליים הוראות לעניין ניגוד עניינים בערר מסוים. לצד הוראה זו, יש להחיל את אמות המידה המהותיות בדבר פסלות שופט על דייני בתי דין מינהליים, וזאת בהתאם לפסיקתם העקבית של בתי המשפט ולעקרונות היסוד החלים על גופים בעלי סמכויות שפיטה. בסעיף קטן (ג) מוצע לקבוע הסדר ייחודי בדבר ערעורים ובקשות רשות ערעור על החלטות בית דין להפרות מינהליות בעניין אמצעי אכיפה מינהלית שהטיל מפקח שהוא פקח או עובד רשות מקומית. הוראה זאת מוצעת, בשים לב לכך שבית משפט לעניינים מקומיים מוסמך כיום לדון בעבירות הנאכפות על-ידי רשויות מקומיות (ראו סעיף 55(א) לחוק בתי המשפט). בהמשך להוראה זו, מוצע בסעיף 63 להצעת החוק תיקון עקיף לחוק בתי המשפט. בסעיף קטן (ד) מוצע להבהיר, כי ככלל אין בהגשת ערעור כדי לעכב את תשלום החיוב הכספי, וזאת בהתאם לכלל הנהוג בהליכים מינהליים. סעיף 49 מוצע כי ניתן יהיה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק דין של בית משפט שלום או בית משפט לענינים מקומיים לבית משפט מחוזי, וזאת באשר מדובר בבקשת רשות ערעור על פסק דין של ערכאה שנייה. פרק ח': סמכויות מפקחים וממונים סעיף 50 מוצע לקבוע, כי הפעלת סמכויות המפקח והממונה לפי חוק זה יהיו כפופות להנחיות ולהוראות השר הממונה, וזאת על מנת להבטיח אכיפה שוויונית ואחידה. הוראות הסעיף המוצע מבוסס על הוראות סעיף 158כג(ה) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה–1965. סעיפים 51 ו-52 סעיף 52 קובע כי פקח או עובד רשות מקומית שהוסמך לפי החיקוקים המקנים לעובדי רשויות מקומיות סמכות לאכוף עבירות קנס ועבירות מינהליות כבר כיום (חוק לייעול האכיפה והפיקוח העירוניים ברשויות המקומיות (הוראת שעה), התשע"א–2011), יהיה מפקח לפי הוראות החוק המוצע, ויהיו נתונות לו לצורך אכיפת הפרות מינהליות לפי הוראות החוק המוצע, הסמכויות הנתונות לו לשם אכיפת עבירות לפי החיקוקים האמורים. חיקוקים אלו קובעים הסדר מקיף ומאוזן לעניין הסמכת עובדי רשויות מקומיות לאכוף עבירות, לרבות אופן הסמכתם, הסמכויות המוקנות להם, תנאים להפעלת סמכויותיהם ועוד. מוצע להגביל את ההסמכה לפי הסעיפים האמורים, לעבירות אשר עובדי רשויות מקומיות מוסמכים לאכוף כיום ואשר מהוות הפרות מינהליות לפי החוק המוצע. סעיף 51 נועד לאפשר הסמכת גורמים נוספים כמפקחים לפי החוק המוצע, וזאת בדומה למצב כיום ולפיו קיימים עובדי ציבור נוספים, אשר מוסמכים לאכוף עבירות מינהליות ועבירות קנס. הגדרה דומה ל"עובד ציבור" ניתן למצוא בסעיף 39(ג) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996, אשר מאפשר הענקת סמכויות מעצר לעוברי ציבור. סעיף 53 סמכויות האכיפה המוקנות בדין הקיים לשוטרים, ניתנות להם בשל חשד לביצוע עבירה או כדי למנוע ביצוע עבירה. עם המעבר למישור המינהלי עולה הצורך לבחון אילו סמכויות ראוי להקנות לשוטרים לצורך אכיפה מינהלית של הפרות מינהליות ולהסדירן באופן מפורש, כדי לאפשר לשוטרים לאכוף באופן יעיל ואפקטיבי במצב הנורמטיבי החדש המוצע. לפיכך, מוצע לעגן במפורש את הסמכויות הנדרשות לשם אכיפת הפרות מינהליות. הוראות סעיף קטן (א) מבוססות על סעיף 5(ג1) לחוק העבירות המינהליות. סעיף 54 מוצע לקבוע הוראת מעבר ייחודית לעניין מפקחים ושוטרים שמוסמכים כיום לאכוף עבירות מינהליות לפי סעיף 5 לחוק העבירות מינהליות או לפי חיקוק אחר, על מנת לאפשר להם להמשיך ולאכוף את אותם מעשים גם במסגרת המנגנון המוצע במסגרת הצעת החוק. סעיף 55 מוצע להקנות לממונה את הסמכויות הנתונות למפקח לפי הצעת החוק. פרק ט': הוראות שונות סעיף 56 מוצע לעגן במפורש את הזכות המוקנית למפר מכוח המשפט המינהלי הכללי לעיין במסמכים, המוחזקים בידי הרשות המינהלית ואשר שימשו אותה להחלטה בעניינו. הוראה זו, נועדה לתת ביטוי לשוני בין ההליך הפלילי לבין ההליך המינהלי. במסגרת ההליך המינהלי, הפרט הוא שפותח את ההליך המשפטי ונדרש להציג תחילה את טענותיו במסגרת הערר, ומשכך ישנה חשיבות שתהיה לו גישה לחומרים הרלוונטיים לשם ביסוס טענותיו. בנוסף, הוראה זו נועדה כדי להבהיר את גבולותיה של זכות זו ולוודא שהזכות תוענק למפרים השונים באופן אחיד ושוויוני. יובהר כי ככלל, ראוי שהמידע על בסיסו הוחלט להטיל על המפר אמצעי אכיפה מינהלית יינתן למפר יחד עם ההודעה על כוונת חיוב או החלטה עצמה, ככל שהנסיבות מאפשרות זאת. הסעיף המוצע קובע את היקפה של זכות העיון בהתבסס על המשפט המינהלי ועל חוק חופש המידע, התשנ"ח–1998 (להלן – חוק חופש המידע). בכך, הסעיף מבהיר למעשה כי היקפה של זכות העיון האמורה מצומצם יותר מזכות העיון שבדין הפלילי, המעוגנת בסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב–1982, אך עם זאת רחב מזכות העיון שבחוק חופש המידע, שכן עניינה של זכות זו במידע העומד בבסיס החלטה שניתנה בעניינו הפרטני של המפר. מוצע לקבוע כי זכות העיון לפי הסעיף המוצע תהיה כפופה לסייגים הקבועים בסעיף 9(א) לחוק חופש המידע. כלומר, הזכות לא תחול על מידע שיש חשש שהוא עלול לפגוע בביטחון הציבור, בביטחון המדינה, ביחסי החוץ שלה או בזכות לפרטיות. עם זאת, ניתן יהיה למסור מידע שחל עליו סעיף 9(ב) לחוק האמור, דוגמת מידע בדבר דיונים פנימיים, מידע הנוגע לשיטות עבודה ונהלים של רשות ציבורית וכו'. ניתן להניח כי העניין של מפר במידע שעל בסיסו הוחלט להטיל עליו אמצעי אכיפה מינהלית לפי חוק זה, יהיה רב יותר מעניין כללי של אזרח או תושב לקבל מידע מהרשויות הציבוריות לפי חוק חופש המידע. לכן, יודגש כי מסירת המידע למפר על פי סעיפים 9(א) ו-9(ב) תהיה כפופה לאיזון שונה מזה שמופעל לפי חוק חופש המידע. נוכח הפגיעה הצפויה למפר מההחלטה המינהלית ולאור קיומה של חזקת התקינות המינהלית המעבירה את נטל ההוכחה למפר במסגרת ההשגה או הערר, יש לפרש את הסייגים לפי חוק חופש המידע באופן מצומצם יותר כדי לאפשר למפר לעיין במידע בהיקף רחב יותר מהמידע שהיה נמסר לפי החוק האמור למבקש שאין לו עניין אישי דומה במידע. סעיף 57 מוצע לקבוע, בדומה לסעיף 24 לחוק עבירות מינהליות כיום, כי חילוט על פי כל דין לא ימנע הטלת אמצעי אכיפה מינהלית. סעיף 58 מוצע לקבוע, בדומה לסעיף 24 לחוק עבירות מינהליות כיום, כי לא יהיה ניתן לדרוש כופר כסף במקום העמדה לדין בעבירות שנקבעו כהפרות מינהליות, על אף האמור בחוקים המסדירים את האפשרות להטיל כופר כסף. זאת, בהתאם לתפיסה העומדת בבסיס חוק זה לפיה אפיק האכיפה המינהלי הוא דרך המלך והעמדה לדין תתקיים רק במקרים החריגים בהם הדבר נדרש. משכך, ראוי כי במקרים בהם ניתן להסתפק בתשלום כספי חלף ההעמדה לדין, הדבר יעשה מלכתחילה באמצעות אמצעי אכיפה מינהלי מסוג חיוב כספי. סעיף 59 שר המשפטים ממונה על ביצוע החוק המוצע, והוא רשאי להתקין תקנות בכל הנוגע לביצועו, ובכלל זה בעניינים המפורטים בסעיף המוצע. עוד מוצע לקבוע הסמכה לקביעת אגרות בעד הגשת הליכים לבית דין להפרות מינהליות ונסיבות שבהן יינתן פטור מאגרות כאמור. סעיף 60 ככלל עבירות קנס ועבירות מינהליות אינן נכללות כיום במסגרת המרשם הפלילי (ראו סעיף 8(ג) לחוק המידע הפלילי ותקנת השבים, התשע"ט-2020). מוצע לקבוע כי כל רשות מינהלית אשר אמונה על אכיפה הפרות מינהליות לפי חוק זה תנהל מאגר מידע לרישום של ההפרות המינהליות שהוטל בשלן אמצעי אכיפה מינהלית, בדומה להסדר הקבוע כיום בתקנה 16 לתקנות העבירות המינהליות, התשמ"ו-1986. רישום כאמור עשוי להידרש, בין השאר, לשם הטלת חיוב כספי בשל הפרה חוזרת או נמשכת, וכן ככל שמדובר בהפרות מינהליות אשר נאכפות על ידי מספר רשויות אכיפה. מוצע, כי ככל הנדרש, ייקבע במסגרת התקנות הוראות פרטניות בדבר המרשם בהפרות מינהליות קונקרטיות, לרבות לאילו גופים יהיה ניתן להעביר מידע מתוך המאגר, וזאת על מנת לאפשר התאמה של הוראות הדין לנסיבות ולמאפייני הפרות מינהליות ספציפיות. סעיף 61 מוצע לקבוע הוראת מעבר נוכח המעבר הצפוי של עבירות פליליות להפרות מינהליות. לפי המוצע, אם אדם עבר עבירה פלילית שנקבעה לאחר מכן כהפרה מינהלית, הסדר האכיפה שיחול עליו יהיה לפי הוראות הצעת חוק זה, אלא אם הוגש כתב אישום בשל העבירה והחל המשפט בעניינה. הסדר זה נסמך על ההסדר הקבוע היום בסעיף 1(ג) לחוק עבירות מינהליות. בנוסף, מוצע לקבוע, כי אם הוחל הסדר האכיפה המוצע בהצעת החוק על עבירה שנעברה טרם הגדרתה כהפרה מינהלית, והוחלט להטיל בשלה אמצעי אכיפה מינהלית מסוג חיוב כספי, לא יעלה החיוב הכספי על סכום הקנס שנקבע לאותה עבירה ערב מועד התחילה. סעיף 62 נוכח ההתאמות והשינויים הנרחבים הנדרשים לשם כניסת החוק המוצע לתוקפו, ובכלל זה: הקמת בית דין להפרות מינהליות, לרבות תשתית טכנולוגית לפעילותו; מינוי חברי בית דין וראש בית דין, קביעת תקנות וסדרי דין ומינהל, קביעת תקנות פרטניות ועוד, מוצע לקבוע לחוק המוצע תחילה מאוחרת וכן לאפשר לשר המשפטים לדחות מועד זה למועד מאוחר יותר. עוד יצוין, כי ככלל הכוונה היא שהמנגנון המוצע במסגרת חוק זה ייכנס לתוקפו רק לאחר שחוק הפרות תעבורה מינהליות, התשפ"ב-2021 יכנס לתוקף, וזאת על מנת שניתן יהיה ללמוד מהניסיון שייצבר בהפעלת מודל מינהלי מסוג זה. פרק י': תיקונים עקיפים כללי מוצעים תיקונים עקיפים בכמה חיקוקים, הנוגעים לעבירות מינהליות ולעבירות קנס, אשר נועדו להתאימם להסדר המוצע בהצעת החוק. סעיף 63 מוצע לתקן את חוק בתי המשפט, כדי להתאים את סמכויות בית משפט שלום ובית משפט לענינים מקומיים לדרכי הערעור המוצעות בחוק זה. עוד מוצע, לקבוע כי בקשת רשות ערעור על פסק דין של בתי משפט אלו תדון בדן יחיד. סעיף 64 מוצע לתקן את חוק בתי דין מינהליים ולהוסיף את בית הדין להפרות מינהליות לתוספת הקבועה בו, כך שהוראותיו יחולו על בית הדין לפי חוק זה. סעיף 65 מוצע לתקן את פסקה (16א) להגדרה "חוב" שבסעיף 1 לחוק המרכז לגביית קנסות, אשר הוספה בחוק המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות (תיקון מס' 19 והוראת שעה), התשע"ח-2018, כהוראת שעה עד יום ז' בטבת התשפ"ג (31 בדצמבר 2022) (להלן – הוראת השעה), ולהוסיף לרשימת הקנסות המשולמים לקופת רשות מקומית המובאים בה, גם חיוב כספי והוצאות שפסק בית דין להפרות מינהליות לפי הצעת החוק. כך לתקופת הוראת השעה ייכלל חיוב כספי כאמור במסגרת החובות שהמרכז לגביית קנסות מוסמך לגבותם. סעיף זה אינו שולל את האפשרות להסמיך את המרכז לגביית קנסות לגבות חוב בשם רשות מקומית בהתאם לפסקה (16א) להגדרה "חוב" שבחוק המרכז לגביית קנסות. סעיף 66 כמפורט בחלק הכללי לדברי ההסבר, ההסדר המוצע נועד, בין השאר, להחליף את המנגנון שנקבע בחוק העבירות המינהליות. משכך, מוצע לתקן את חוק העבירות המינהליות כך שתצומצם תחולתו רק לעבירות מינהליות שמוצע, בשלב זה, להשאירן כעבירות מינהליות. בהתאם, מוצע לתקן את התוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות ולמחוק את החיקוקים מהתוספת שעבירות לפיהן יוגדרו כהפרות מינהליות מינהלית לפי החוק המוצע. עוד מוצע, כי ההתאמה האמורה תכנס לתוקפה לגבי כל חיקוק רק לאחר שיותקנו תקנות לפי סעיף 2 לעניין אותו חיקוק, וזאת מכיוון שתחילת האכיפה לפי חוק זה מותנית בהתקנת תקנות כאמור, ועל מנת שלא ייווצר מצב בו תבוטל האפשרות לאכוף עבירה לפי חוק העבירות המינהליות לפני שנכנס לתקפו מנגנון האכיפה החדש. יובהר כי מחיקת החיקוקים האמורים מהתוספת הראשונה לחוק העבירות המינהליות משמעותה ביטול תקנות עבירות מינהליות שהותקנו לפי אותם חיקוקים, וזאת בשים לב להוראת סעיף 1(א) לחוק העבירות המינהליות. לצד תיקונים אלו, מוצע למחוק מהתוספת הראשות לחוק העבירות המינהליות חיקוקים אשר עבירות מינהליות שהותקנו לפיהן מהוות אות מתה – בין אם משום שאותם חיקוקים בוטלו או פקעו, בין אם משום שהאכיפה לגבי אותן עבירות מוסדרת כיום במודל של עיצומים כספיים, ובין אם משום שלא נקבעו לגביהן תקנות עבירות מינהליות. בהתאם לאמור, מוצע כי יימחקו מהתוספת הראשונה החיקוקים הבאים: חוק הטיס, התשע"א-2011; חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ"ג–1963; פקודת בריאות העם, 1940; פקודת תאונות ומחלות משלח יד (הודעות), 1945; פקודת המשקלות והמידות, 1947; חוק איסור אפיית לילה, התשי"א–1951; חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א–1951; חוק חופשה שנתית, התשי"א–1951; חוק מס קניה (טובין ושירותים),התשי"ב–1952; חוק החניכות, התשי"ג-1953; חוק עבודת הנוער, התשי"ג–1953; חוק עבודת נשים, התשי"ד–1954; חוק ארגון הפיקוח על העבודה,התשי"ד-1954; פקודת המכס; סימן ו' לפרק כ"ז לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט–2009; פרק ד'1 לחוק אזור סחר חפשי באילת (פטורים והנחות ממסים), התשמ"ה–1985; פקודת הטבק; חוק שירות התעסוקה, התשי"ט-1959; חוק המים, התשי"ט-1959; פקודת מס הכנסה [נוסח חדש]; חוק מס רכוש וקרן פיצויים, התשכ"א-1961; חוק מיסוי מקרקעין (שבח, מכירה ורכישה), התשכ"ג-1963; פקודת העיריות [נוסח חדש]; חוק שירות עבודה בשעת חירום, התשכ"ז-1967; פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], התש"ל-1970; פקודת הנמלים [נוסח חדש], התשל"א–1971; חוק הספנות (ימאים), התשל"ג-1973; חוק למניעת הונאה בתפילין ובמזוזות, התשל"ה–1974; חוק מס ערך מוסף, התשל"ו–1975; פקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ז–1976; חוק הפיקוח על המטבע, התשל"ח–1978; פקודת רופאי השיניים [נוסח חדש], התשל"ט–1979; חוק העמותות, התש"ם-1980; פקודת הרוקחים [נוסח חדש], התשמ"א-1981; חוק הפיקוח על עסקי הביטוח, התשמ"א-1981; חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981; חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983; חוק איסור הונאה בכשרות, התשמ"ג-1983; חוק הגבלת העישון במקומות ציבוריים, התשמ"ג-1983; חוק בנינים ציבוריים (מיתקני שתיה למים צוננים), התשמ"ז-1986; חוק חג המצות (איסורי חמץ), התשמ"ו-1986; חוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987; חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח-1988; חוק הגז הפחמימני המעובה, התשפ"א-2020; חוק מקורות אנרגיה, התש"ן-1989; חוק הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, התש"ן-1990; חוק משק החשמל, התשנ"ו-1996; חוק איסור נהיגה ברכב בחוף הים, התשנ"ז-1997; חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998; חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001; חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב-2002; חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995; חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980; חוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה, התש"ל-1970; חוק המזונות (הבטחת תשלום), התשל"ב-1972; חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, התשע"ב-2012; חוק משק הדלק (קידום התחרות), התשנ"ד-1994; חוק הפעלת רכב (מנועים ודלק), התשכ"א-1961; פרק ב' לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016; פרק י"ב לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב לשנות התקציב 2017 ו-2018), התשע"ז-2016; חוק לצמצום השימוש במזומן, התשע"ח-2018; חוק הגז (בטיחות ורישוי), התשמ"ט-1989. סעיף 67 מוצע לתקן את סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי כך שיחולו סדרי הדין המיוחדים הקבועים בו גם על עבירה שהוגדרה כהפרה מינהלית והוגש בשלה כתב אישום. בנוסף, תיקון זה נועד להבטיח כי הפרות מינהליות ייכללו בין סוגי העבירות אשר לא ניתן לקיים לגביהן הליך של סגירת תיק בהסדר ("הסדר מותנה") לפי סעיף 67א לחוק סדר הדין הפלילי, שכן סעיף קטן (ג)(1) לאותו הסעיף מפנה לעבירות הקבועות בסעיף 240. תזכיר זהה להצעת החוק הוגש בכנסת העשרים וארבע.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי