הצעת חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה) (תיקון - הארכת תוקף), התשפ"ג-2023

חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט–1998 (להלן – חוק הדיור הציבורי), שהיה מהפכה משמעותית לזכאים לדיור ציבורי בישראל, מהווה מנגנון חשוב מאוד לצמצום ממדי העוני בישראל. חוק הדיור הציבורי מאפשר לדיירי הדיור הציבורי אשר מתגוררים חמש שנים לפחות בדיור הציבורי, ואין בבעלותם או בבעלות קרוביהם דירה או מקרקעין אחרים ששוויים עולה על 350,000 שקלים חדשים, לרכוש את הדירות הציבוריות שבהן הם מתגוררים במחיר מסובסד. החוק ללא ספק מהווה צעד חברתי חשוב וראוי, מאפשר לדיירים רבים לשפר את מצבם הכלכלי, מסייע לפתור את מצוקת הדיור בקרב משפחות רבות בישראל, ונותן לאותן משפחות תקווה לגור בדירה בבעלותן. יוזם החוק המקורי, חבר הכנסת לשעבר רן כהן, שינה באופן מהותי את התפישה ביחס לתפקידו של הדיור הציבורי בישראל: מתפישה של חסד ותלות ממושכת במדינה, לתפיסה של זכות אשר מובילה לעצמאות כלכלית. לכן, מוצע לתקן את סעיף 20 לחוק הדיור הציבורי ולהאריך את תוקפו לעשר שנים נוספות, ובכך לאפשר לדיירי הדיור הציבורי לרכוש את דירות מגוריהם בהתאם לתנאי החוק בתוך תקופה נוספת של עשר שנים. הצעות חוק זהות הונחו על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חברת הכנסת גבי לסקי וקבוצת חברי הכנסת (פ/3825/24) ועל שולחן הכנסת העשרים וחמש על ידי חברת הכנסת נעמה לזימי (פ/260/25) ועל ידי חבר הכנסת ינון אזולאי (פ/1007/25). הצעת החוק זהה לפ/260/25 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי