הצעת חוק שמירת הניקיון (תיקון - טיפול בפסולת בניין), התשפ"ג-2023

השלכת פסולת בניין ברשות הרבים היא בעיה רחבת היקף, המהווה את אחד המפגעים הבולטים ביותר שלהם חשוף הציבור הרחב. ערוצי נחלים וצדי דרכים בכל רחבי הארץ, מלאים בערמות של פסולת בניין שהושלכו שלא כחוק ושיוצרות מפגעים סביבתיים חמורים, לרבות זיהום מי תהום, הרס השטחים הפתוחים, הגנים הלאומיים ושמורות הטבע, ופגיעה בערך הקרקע. מדי שנה נוצרים בישראל כ-6.3 עד 2.6 מיליון טון פסולת בניין. פסולת זו היא תוצר לוואי של בנייה חדשה, הריסת מבנים, שיפוצים של נכסים והקמת תשתיות לאומיות ומוניציפליות. אף שחוק שמירת הניקיון, התשמ"ד–1984 (להלן – החוק), אוסר על אדם להשליך ברשות הרבים פסולת בכלל, ופסולת בניין בפרט, רק 7.2 מיליון טון של פסולת בניין מגיעה למיתקני טיפול וסילוק מוסדרים. כך למעשה, בין מיליון טון ל-5.3 מיליון טון פסולת בניין מושלכים בכל שנה לשטחים הפתוחים באופן לא חוקי. בכך דומה ישראל למדינות עולם שלישי שבהן פסולת אינה ממוחזרת אלא מושלכת בשטחים הפתוחים, בשדות ובצדי דרכים. החוק המוצע מהווה נדבך נוסף במדיניות המשרד לטיפול בפסולת מוצקה בכלל, ובפסולת הבניין בפרט. התועלות הצפויות למשק מהצעת החוק באות לידי ביטוי, בין השאר, בהפחתת הפגיעה בשטחים הפתוחים ובנוף, בחיסכון בעלויות של ניקוי שטחים פתוחים מזוהמים, ובהגנה על איכותם של מי התהום. הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת אלון טל (פ/2727/24). הצעת החוק זהה לפ/2727/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי