הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון - דמי אבטלה לעצמאים), התשפ"ג-2023

חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, במתכונתו הנוכחית מפלה לרעה את אוכלוסיית העובדים העצמאים לעומת העובדים השכירים במשק, שכן בניגוד לעובדים השכירים הנהנים מרשת ביטחון סוציאלית במקרה בו פרנסתם נפגעת בשל פיטורים, עובד עצמאי אשר סוגר את עסקו אינו זכאי לכל סיוע מהמדינה על אף שהוא משלם דמי ביטוח לאומי כעצמאי. המשבר הכלכלי כתוצאה ממגפת הקורונה פגע במאות אלפי עצמאים שנקלעו למשבר כלכלי קשה ולא הייתה להם רשת ביטחון כלכלית מספקת, ומכאן ברור הצורך בהצעת חוק זו שתעניק רשת ביטחון לעצמאים. יחד עם זאת אין מטרתה של הצעתחוק זו לעודד את סגירתם של עסקים או להעניק תמריצים לעסקים להכריז על סגירת עסקיהם ולקבל כסף מובטח מאוצר המדינה, אלא להעניק רשת ביטחון בלבד. לפיכך מוצע כידמי האבטלה יהיו קצובים והשכר היומי הממוצע יעמוד על סך שני שליש השכר היומי הממוצע במשק, וכך להשוות, ולו במקצת, את התנאים הסוציאליים של העובדים העצמאים לעומת השכירים. הצעת חוק זו קובעת עקרון ברור וקל לחישוב דמי האבטלה לעצמאים להבדיל מהצעות חוק קודמות שקבעו מנגנון יחסי ותלוי בהכנסה לחישוב דמי האבטלה. ההיגיון מאחורי מנגנון החישוב בחוק זה היא העבודה כי עסקים שנאלצים לסגור את פעילותן הם בעיקרון עסקים שסופגים הפסדים ואין להם כל רווח, כך שדמי אבטלה לפי חוק זה יהיה בסכום שמעניק רשת ביטחון סבירה. הצעת חוק דומה בעיקרה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מאזן גנאים וקבוצת חברי הכנסת (פ/2403/24).

דברי ההסבר מתוך נוסח הצעת החוק הרשמי